Job 10
1 My soule is cut off though I liue: I wil leaue my complaint vpon my selfe, and wil speake in the bitternesse of my soule.
| נקטה נפשי בחיי אעזבה עלי שיחי אדברה במר נפשי׃ |
2 I will say vnto God, Condemne mee not: shew me, wherefore thou contendest with mee.
| אמר אל אלוה אל תרשיעני הודיעני על מה תריבני׃ |
3 Thinkest thou it good to oppresse me, and to cast off the labour of thine handes, and to fauour the counsel of the wicked?
| הטוב לך כי תעשק כי תמאס יגיע כפיך ועל עצת רשעים הופעת׃ |
4 Hast thou carnall eyes? or doest thou see as man seeth?
| העיני בשר לך אם כראות אנוש תראה׃ |
5 Are thy dayes as mans dayes? or thy yeres, as the time of man,
| הכימי אנוש ימיך אם שנותיך כימי גבר׃ |
6 That thou inquirest of mine iniquitie, and searchest out my sinne?
| כי תבקש לעוני ולחטאתי תדרוש׃ |
7 Thou knowest that I can not do wickedly: for none can deliuer me out of thine hand.
| על דעתך כי לא ארשע ואין מידך מציל׃ |
8 Thine handes haue made me, and fashioned mee wholy rounde about, and wilt thou destroy me?
| ידיך עצבוני ויעשוני יחד סביב ותבלעני׃ |
9 Remember, I pray thee, that thou hast made me as the clay, and wilt thou bring me into dust againe?
| זכר נא כי כחמר עשיתני ואל עפר תשיבני׃ |
10 Hast thou not powred me out as milke? and turned me to cruds like cheese?
| הלא כחלב תתיכני וכגבנה תקפיאני׃ |
11 Thou hast clothed me with skin and flesh, and ioyned me together with bones and sinewes.
| עור ובשר תלבישני ובעצמות וגידים תסככני׃ |
12 Thou hast giuen me life, and grace: and thy visitation hath preserued my spirit.
| חיים וחסד עשית עמדי ופקדתך שמרה רוחי׃ |
13 Though thou hast hid these things in thine heart, yet I knowe that it is so with thee.
| ואלה צפנת בלבבך ידעתי כי זאת עמך׃ |
14 If I haue sinned, then thou wilt streightly looke vnto me, and wilt not holde mee giltlesse of mine iniquitie.
| אם חטאתי ושמרתני ומעוני לא תנקני׃ |
15 If I haue done wickedly, wo vnto me: if I haue done righteously, I will not lift vp mine head, being full of confusion, because I see mine affliction.
| אם רשעתי אללי לי וצדקתי לא אשא ראשי שבע קלון וראה עניי׃ |
16 But let it increase: hunt thou me as a lyon: returne and shew thy selfe marueilous vpon me.
| ויגאה כשחל תצודני ותשב תתפלא בי׃ |
17 Thou renuest thy plagues against me, and thou increasest thy wrath against me: changes and armies of sorowes are against me.
| תחדש עדיך נגדי ותרב כעשך עמדי חליפות וצבא עמי׃ |
18 Wherfore then hast thou brought me out of the wombe? Oh that I had perished, and that none eye had seene me!
| ולמה מרחם הצאתני אגוע ועין לא תראני׃ |
19 And that I were as I had not bene, but brought from the wombe to the graue!
| כאשר לא הייתי אהיה מבטן לקבר אובל׃ |
20 Are not my dayes fewe? let him cease, and leaue off from me, that I may take a litle comfort,
| הלא מעט ימי יחדל ישית ממני ואבליגה מעט׃ |
21 Before I goe and shall not returne, euen to the land of darkenesse and shadow of death:
| בטרם אלך ולא אשוב אל ארץ חשך וצלמות׃ |
22 Into a land, I say, darke as darknes it selfe, and into the shadow of death, where is none order, but the light is there as darkenesse.
| ארץ עפתה כמו אפל צלמות ולא סדרים ותפע כמו אפל׃ |
