Job 3
1 Derefter upplät Job sin mun, och förbannade sin dag;
| אחרי כן פתח איוב את פיהו ויקלל את יומו׃ |
2 Utbrast, och sade:
| ויען איוב ויאמר׃ |
3 Den dagen vare förtappad, på hvilkom jag född är; och den natten, då man sade: En man är aflad.
| יאבד יום אולד בו והלילה אמר הרה גבר׃ |
4 Den samme dagen vare mörk, och Gud fråge intet efter honom ofvanefter; ingen klarhet skine öfver honom.
| היום ההוא יהי חשך אל ידרשהו אלוה ממעל ואל תופע עליו נהרה׃ |
5 Mörkret behålle honom, och töcken blifve öfver honom med tjockt moln; och dimba om dagen göre honom gräselig.
| יגאלהו חשך וצלמות תשכן עליו עננה יבעתהו כמרירי יום׃ |
6 Den samma nattena begripe mörker; och glädje sig icke ibland årsens dagar, och komme icke i månadetalet.
| הלילה ההוא יקחהו אפל אל יחד בימי שנה במספר ירחים אל יבא׃ |
7 Si, vare den natten ensam, och ingen glädje komme deruti.
| הנה הלילה ההוא יהי גלמוד אל תבא רננה בו׃ |
8 De der dagen förbanna, de förbanne henne; och de som redo äro till att uppväcka Leviathan.
| יקבהו אררי יום העתידים ערר לויתן׃ |
9 Hennes stjernor varde mörka; förvänte ljus, och det komme intet; och se intet morgonrodnans ögnabryn;
| יחשכו כוכבי נשפו יקו לאור ואין ואל יראה בעפעפי שחר׃ |
10 Att hon icke igenlyckte mins lifs dörr, och icke bortgömde olyckona för min ögon.
| כי לא סגר דלתי בטני ויסתר עמל מעיני׃ |
11 Hvi blef jag icke straxt död i moderlifvet? Hvi vardt jag icke förgjord, då jag utu moderlifvet kommen var?
| למה לא מרחם אמות מבטן יצאתי ואגוע׃ |
12 Hvi hafva de tagit mig upp i skötet? Hvi hafver jag ditt spenar?
| מדוע קדמוני ברכים ומה שדים כי אינק׃ |
13 Så låge jag nu, och vore stilla; sofve och hade ro;
| כי עתה שכבתי ואשקוט ישנתי אז ינוח לי׃ |
14 Med Konungar och rådherrar på jordene, som bygga det öde är;
| עם מלכים ויעצי ארץ הבנים חרבות למו׃ |
15 Eller med Förstar, som guld hafva, och sin hus full med silfver;
| או עם שרים זהב להם הממלאים בתיהם כסף׃ |
16 Eller som den der otida född är fördold, och vore icke till; såsom de unga barn, som aldrig hafva sett ljuset.
| או כנפל טמון לא אהיה כעללים לא ראו אור׃ |
17 Der måste ju de ogudaktige låta af sitt öfvervåld; der hvilas dock de som mycket omak haft hafva.
| שם רשעים חדלו רגז ושם ינוחו יגיעי כח׃ |
18 Der hafva fångar frid med androm, och höra icke trugarens röst.
| יחד אסירים שאננו לא שמעו קול נגש׃ |
19 Der äro både små och store; tjenaren och den som ifrå sin herra fri är.
| קטן וגדול שם הוא ועבד חפשי מאדניו׃ |
20 Hvi är ljus gifvet dem arma, och lif de bedröfvade hjerta;
| למה יתן לעמל אור וחיים למרי נפש׃ |
21 (De der vänta efter döden, och han kommer icke; och uppgrofvo honom väl utu fördold rum;
| המחכים למות ואיננו ויחפרהו ממטמונים׃ |
22 De der fröjda sig mycket, och äro glade, att de kunna få grafvena; )
| השמחים אלי גיל ישישו כי ימצאו קבר׃ |
23 Och dem månne, hvilkens väg fördold är, och för honom af Gudi skyld varder?
| לגבר אשר דרכו נסתרה ויסך אלוה בעדו׃ |
24 Förty min suckan är min dagliga spis; mine tårar äro min dryck.
| כי לפני לחמי אנחתי תבא ויתכו כמים שאגתי׃ |
25 Ty det jag fruktade, det är kommet öfver mig; och det jag räddes, hafver råkat på mig.
| כי פחד פחדתי ויאתיני ואשר יגרתי יבא לי׃ |
26 Var jag icke lyckosam? Var jag icke stilla? Hade jag icke goda ro? Och sådana oro kommer.
| לא שלותי ולא שקטתי ולא נחתי ויבא רגז׃ |
