Eclesiastés 3
1 Todas las cosas tienen su tiempo; todo lo que pasa debajo del sol tiene su hora.
| לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמים׃ |
2 Hay tiempo de nacer, y tiempo de morir; tiempo de plantar, y tiempo de arrancar lo plantado;
| עת ללדת ועת למות עת לטעת ועת לעקור נטוע׃ |
3 tiempo de matar, y tiempo de curar; tiempo de derruir, y tiempo de edificar;
| עת להרוג ועת לרפוא עת לפרוץ ועת לבנות׃ |
4 tiempo de llorar, y tiempo de reír; tiempo de entregarse al luto, y tiempo de darse a la danza;
| עת לבכות ועת לשחוק עת ספוד ועת רקוד׃ |
5 tiempo de desparramar las piedras, y tiempo de recogerlas; tiempo de abrazar, y tiempo de dejar los abrazos;
| עת להשליך אבנים ועת כנוס אבנים עת לחבוק ועת לרחק מחבק׃ |
6 tiempo de buscar, y tiempo de perder; tiempo de guardar, y tiempo de tirar;
| עת לבקש ועת לאבד עת לשמור ועת להשליך׃ |
7 tiempo de rasgar, y tiempo de coser; tiempo de callar, y tiempo de hablar;
| עת לקרוע ועת לתפור עת לחשות ועת לדבר׃ |
8 tiempo de amar, y tiempo de aborrecer; tiempo de guerra, y tiempo de paz.
| עת לאהב ועת לשנא עת מלחמה ועת שלום׃ |
9 ¿Qué provecho saca el que se afana con todos sus trabajos?
| מה יתרון העושה באשר הוא עמל׃ |
10 Consideré el trabajo que Dios ha dado a los hombres para que en él se ocupen.
| ראיתי את הענין אשר נתן אלהים לבני האדם לענות בו׃ |
11 Todas las cosas hizo Él buenas a su tiempo, y hasta la eternidad la puso en sus corazones, sin que el hombre pueda comprender la obra de Dios desde el comienzo hasta el fin.
| את הכל עשה יפה בעתו גם את העלם נתן בלבם מבלי אשר לא ימצא האדם את המעשה אשר עשה האלהים מראש ועד סוף׃ |
12 Y conocí que no hay cosa mejor para ellos que gozarse y llevar una vida regalada;
| ידעתי כי אין טוב בם כי אם לשמוח ולעשות טוב בחייו׃ |
13 y si el hombre come y bebe y goza del fruto de su trabajo, también esto es un don de Dios.
| וגם כל האדם שיאכל ושתה וראה טוב בכל עמלו מתת אלהים היא׃ |
14 Conocí que todas las obras de Dios subsisten siempre; nada se les puede añadir ni quitar. Dios lo hizo así para que se lo tema.
| ידעתי כי כל אשר יעשה האלהים הוא יהיה לעולם עליו אין להוסיף וממנו אין לגרע והאלהים עשה שיראו מלפניו׃ |
15 Lo que ya fue, existe aún, y lo que será, ya fue, porque Dios busca (renovar) lo pasado.
| מה שהיה כבר הוא ואשר להיות כבר היה והאלהים יבקש את נרדף׃ |
16 Aún más vi debajo del sol: en el sitial del derecho sentada la maldad, y en el lugar de la justicia, la iniquidad.
| ועוד ראיתי תחת השמש מקום המשפט שמה הרשע ומקום הצדק שמה הרשע׃ |
17 Díjeme entonces en mi corazón: “Dios juzgará al justo y al injusto, porque allá hay un tiempo para cada cosa y cada obra.”
| אמרתי אני בלבי את הצדיק ואת הרשע ישפט האלהים כי עת לכל חפץ ועל כל המעשה שם׃ |
18 Dije además en mi corazón respecto de los hijos de los hombres: “Dios quiere probarlos y mostrarles que por sí mismos no son más que bestias.”
| אמרתי אני בלבי על דברת בני האדם לברם האלהים ולראות שהם בהמה המה להם׃ |
19 Porque lo mismo que a las bestias sucede al hombre, como muere este así mueren aquellas; un mismo hálito tienen todos; y no tiene el hombre ventaja sobre la bestia, porque todo es vanidad.
| כי מקרה בני האדם ומקרה הבהמה ומקרה אחד להם כמות זה כן מות זה ורוח אחד לכל ומותר האדם מן הבהמה אין כי הכל הבל׃ |
20 Todos van a un mismo paradero; todos han sido sacados del polvo, y al polvo vuelven todos.
| הכל הולך אל מקום אחד הכל היה מן העפר והכל שב אל העפר׃ |
21 ¿Quién sabe si el hálito del hombre sube arriba, y el del animal desciende abajo, a la tierra?
| מי יודע רוח בני האדם העלה היא למעלה ורוח הבהמה הירדת היא למטה לארץ׃ |
22 Y vi que no hay cosa mejor para el hombre que gozarse en sus obras; pues esta es su suerte. Porque ¿quién le hará ver lo que será después de él?
| וראיתי כי אין טוב מאשר ישמח האדם במעשיו כי הוא חלקו כי מי יביאנו לראות במה שיהיה אחריו׃ |
