ויהי איש חולה לעזר שמו מבית היני כפר מרים ומרתא אחותה׃ |
היא מרים אשר משחה את האדון בשמן המר ותנגב את רגליו בשערותיה ועתה לעזר אחיה חלה׃ |
ותשלחנה אחיותיו אליו לאמר אדני הנה זה אשר אהבת חלה הוא׃ |
וישמע ישוע ויאמר זאת המחלה איננה למות כי אם לכבוד האלהים למען יכבד בה בן האלהים׃ |
וישוע אהב את מרתא ואת אחותה ואת לעזר׃ |
ויהי כשמעו כי חלה ויתמהמה וישב יומים במקום אשר הוא שם׃ |
מאחרי כן אמר לתלמידיו לכו ונשובה לארץ יהודה׃ |
ויאמרו אליו תלמידיו רבי עתה זה בקשו היהודים לסקלך ואתה תשוב שמה׃ |
ויען ישוע הלא שתים עשרה שעות ליום איש כי ילך ביום לא יכשל כי יראה אור העולם הזה׃ |
אבל ההלך בלילה יכשל כי האור אין בו׃ |
כזאת דבר ואחרי כן אמר אליהם לעזר ידידנו ישן הוא ואנכי הלך למען אעירנו׃ |
ויאמרו תלמידיו אדני אם ישן הוא יושע׃ |
וישוע דבר על מותו והמה חשבו כי על מנוחת השנה דבר׃ |
אז גלה ישוע את אזנם ויאמר אליהם לעזר מת׃ |
ושמח אני בגללכם כי לא הייתי שם למען תאמינו ועתה נסעה ונלכה אליו׃ |
ויאמר תומא הנקרא דידומוס אל התלמידים חבריו נלכה גם אנחנו למען נמות עמו׃ |
ויבא ישוע וימצאהו זה ארבעה ימים שכב בקבר׃ |
ובית היני היה קרוב לירושלים כדרך חמש עשרה ריס׃ |
ורבים מן היהודים באו בית מרתא ומרים לנחם אתהן על אחיהן׃ |
ויהי כשמע מרתא כי ישוע בא ותצא לקרתו ומרים יושבת בבית׃ |
ותאמר מרתא אל ישוע אדני אלו היית פה כי אז לא מת אחי׃ |
וגם עתה ידעתי כי כל אשר תשאל מאת אלהים יתן לך אלהים׃ |
ויאמר אליה ישוע קום יקום אחיך׃ |
ותאמר אליו מרתא ידעתי כי יקום בתקומה ביום האחרון׃ |
ויאמר אליה ישוע אנכי התקומה והחיים המאמין בי יחיה גם כי ימות׃ |
וכל החי אשר יאמין בי לא ימות לעולם התאמיני זאת׃ (aiōn g165) |
ותאמר אליו כן אדני האמנתי כי אתה המשיח בן האלהים הבא לעולם׃ |
ויהי אחר דברה זאת ותלך ותקרא למרים אחותה בסתר לאמר הנה המורה פה וקרא לך׃ |
היא שמעה ותמהר לקום ותבא אליו׃ |
וישוע טרם יבא אל הכפר כי עודנו עמד במקום אשר פגשתו שם מרתא׃ |
והיהודים אשר באו אל ביתה לנחמה כראותם את מרים כי קמה פתאם ותצא הלכו אחריה באמרם כי הלכה לה אל הקבר לבכות שמה׃ |
ותבא מרים אל המקום אשר ישוע עמד שם ותרא אתו ותפל לרגליו ותאמר לו אדני אלו היית פה כי אז לא מת אחי׃ |
ויהי כראות ישוע אתה בכיה וגם היהודים אשר באו אתה בכים ותזעם רוחו ויהי מרעיד׃ |
ויאמר איפה שמתם אתו ויאמרו אליו אדני בא וראה׃ |
ויבך ישוע׃ |
ויאמרו היהודים הנה מה גדלה אהבתו אתו׃ |
ומקצתם אמרו הפקח עיני העור הלא יכל לעשות שגם זה לא ימות׃ |
ויוסף עוד ישוע להזעם ברוחו ויבא אל הקבר והוא מערה ואבן על מבואה׃ |
ויאמר ישוע שאו את האבן מעליה ותאמר אליו מרתא אחות המת אדני הנה כבר באש כי ארבעה ימים לו׃ |
ויאמר אליה ישוע הלא אמרתי לך כי אם תאמיני תחזי את כבוד האלהים׃ |
וישאו את האבן אשר המת הושם שם וישוע נשא את עיניו למרום ויאמר אודך אבי כי עניתני׃ |
ואני ידעתי כי בכל עת תענני אולם בעבור העם הזה אשר סביבותי דברתי למען יאמינו בי כי אתה שלחתני׃ |
ויהי ככלותו לדבר ויקרא בקול גדול לעזר קום צא׃ |
ויצא המת וידיו ורגליו כרוכת בתכריכין ופיו לוטים בסודר ויאמר אליהם ישוע התירו אתו וילך לדרכו׃ |
ורבים מן היהודים אשר באו אל מרים בראותם את אשר עשה ישוע האמינו בו׃ |
ומקצתם הלכו אל הפרושים ויגידו להם את אשר עשה ישוע׃ |
אז יקהילו הכהנים הגדולים והפרושים את הסנהדרין ויאמרו מה נעשה כי האיש הלזה עשה אתות הרבה׃ |
אם נניח לו לעשות כלם יאמינו בו ובאו הרומיים ולקחו גם את אדמתנו וגם את עמנו׃ |
ואחד מהם קיפא שמו והוא כהן גדול בשנה ההיא אמר אליהם הן לא תדעו מאומה׃ |
אף לא תתבוננו כי טוב לנו מות איש אחד בעד הגוי מאבד העם כלו׃ |
וזאת לא דבר מלבו כי אם בהיותו כהן גדול בשנה ההיא נבא כי ישוע ימות בעד העם׃ |
ולא בעד העם לבד כי אם לקבץ גם את בני אלהים המפזרים והיו לאחדים׃ |
ויועצו יחדו להמיתו מהיום ההוא והלאה׃ |
על כן לא התהלך ישוע עוד בתוך היהודים בגלוי כי אם סר משם לארץ הקרובה אל המדבר אל עיר עפרים ויגר שם עם תלמידיו׃ |
ויקרבו ימי הפסח ליהודים ועם רב עלו מן הארץ ירושלימה לפני הפסח למען יטהרו׃ |
ויבקשו את ישוע ובעמדם בבית המקדש נדברו לאמר מה תחשבו הכי לא יבוא אל החג׃ |
והכהנים הגדולים והפרושים גזרו גזרה אשר אם ידע איש את מקומו יודיענו למען יתפשהו׃ |