תהילים 50

1 מזמור לאסף אל אלהים יהוה דבר ויקרא ארץ ממזרח שמש עד מבאו׃

The mighty El, even YHWH, hath spoken, and called the earth from the rising of the sun unto the going down thereof.

2 מציון מכלל יפי אלהים הופיע׃

Out of Zion, the perfection of beauty, Elohim hath shined.

3 יבא אלהינו ואל יחרש אש לפניו תאכל וסביביו נשערה מאד׃

Our Elohim shall come, and shall not keep silence: a fire shall devour before him, and it shall be very tempestuous round about him.

4 יקרא אל השמים מעל ואל הארץ לדין עמו׃

He shall call to the heavens from above, and to the earth, that he may judge his people.

5 אספו לי חסידי כרתי בריתי עלי זבח׃

Gather my saints together unto me; those that have made a covenant with me by sacrifice.

6 ויגידו שמים צדקו כי אלהים שפט הוא סלה׃

And the heavens shall declare his righteousness: for Elohim is judge himself. (Selah)

7 שמעה עמי ואדברה ישראל ואעידה בך אלהים אלהיך אנכי׃

Hear, O my people, and I will speak; O Israel, and I will testify against thee: I am Elohim, even thy Elohim.

8 לא על זבחיך אוכיחך ועולתיך לנגדי תמיד׃

I will not reprove thee for thy sacrifices or thy burnt offerings, to have been continually before me.

9 לא אקח מביתך פר ממכלאתיך עתודים׃

I will take no bullock out of thy house, nor he goats out of thy folds.

10 כי לי כל חיתו יער בהמות בהררי אלף׃

For every beast of the forest is mine, and the cattle upon a thousand hills.

11 ידעתי כל עוף הרים וזיז שדי עמדי׃

I know all the fowls of the mountains: and the wild beasts of the field are mine.

12 אם ארעב לא אמר לך כי לי תבל ומלאה׃

If I were hungry, I would not tell thee: for the world is mine, and the fulness thereof.

13 האוכל בשר אבירים ודם עתודים אשתה׃

Will I eat the flesh of bulls, or drink the blood of goats?

14 זבח לאלהים תודה ושלם לעליון נדריך׃

Offer unto Elohim thanksgiving; and pay thy vows unto the most High:

15 וקראני ביום צרה אחלצך ותכבדני׃

And call upon me in the day of trouble: I will deliver thee, and thou shalt glorify me.

16 ולרשע אמר אלהים מה לך לספר חקי ותשא בריתי עלי פיך׃

But unto the wicked Elohim saith, What hast thou to do to declare my statutes, or that thou shouldest take my covenant in thy mouth?

17 ואתה שנאת מוסר ותשלך דברי אחריך׃

Seeing thou hatest instruction, and castest my words behind thee.

18 אם ראית גנב ותרץ עמו ועם מנאפים חלקך׃

When thou sawest a thief, then thou consentedst with him, and hast been partaker with adulterers.

19 פיך שלחת ברעה ולשונך תצמיד מרמה׃

Thou givest thy mouth to evil, and thy tongue frameth deceit.

20 תשב באחיך תדבר בבן אמך תתן דפי׃

Thou sittest and speakest against thy brother; thou slanderest thine own mother's son.

21 אלה עשית והחרשתי דמית היות אהיה כמוך אוכיחך ואערכה לעיניך׃

These things hast thou done, and I kept silence; thou thoughtest that I was altogether such an one as thyself: but I will reprove thee, and set them in order before thine eyes.

22 בינו נא זאת שכחי אלוה פן אטרף ואין מציל׃

Now consider this, ye that forget Eloah, lest I tear you in pieces, and there be none to deliver.

23 זבח תודה יכבדנני ושם דרך אראנו בישע אלהים׃

Whoso offereth praise glorifieth me: and to him that ordereth his conversation aright will I shew the salvation of Elohim.