< תהילים 39 >
למנצח לידיתון מזמור לדוד אמרתי אשמרה דרכי מחטוא בלשוני אשמרה לפי מחסום בעד רשע לנגדי׃ | 1 |
For the choirmaster. For Jeduthun. A Psalm of David. I said, “I will watch my ways so that I will not sin with my tongue; I will guard my mouth with a muzzle as long as the wicked are present.”
נאלמתי דומיה החשיתי מטוב וכאבי נעכר׃ | 2 |
I was speechless and still; I remained silent, even from speaking good, and my sorrow was stirred.
חם לבי בקרבי בהגיגי תבער אש דברתי בלשוני׃ | 3 |
My heart grew hot within me; as I mused, the fire burned. Then I spoke with my tongue:
הודיעני יהוה קצי ומדת ימי מה היא אדעה מה חדל אני׃ | 4 |
“Show me, O LORD, my end and the measure of my days. Let me know how fleeting my life is.
הנה טפחות נתתה ימי וחלדי כאין נגדך אך כל הבל כל אדם נצב סלה׃ | 5 |
You, indeed, have made my days as handbreadths, and my lifetime as nothing before You. Truly each man at his best exists as but a breath.
אך בצלם יתהלך איש אך הבל יהמיון יצבר ולא ידע מי אספם׃ | 6 |
Surely every man goes about like a phantom; surely he bustles in vain; he heaps up riches not knowing who will haul them away.
ועתה מה קויתי אדני תוחלתי לך היא׃ | 7 |
And now, O Lord, for what do I wait? My hope is in You.
מכל פשעי הצילני חרפת נבל אל תשימני׃ | 8 |
Deliver me from all my transgressions; do not make me the reproach of fools.
נאלמתי לא אפתח פי כי אתה עשית׃ | 9 |
I have become mute; I do not open my mouth because of what You have done.
הסר מעלי נגעך מתגרת ידך אני כליתי׃ | 10 |
Remove Your scourge from me; I am perishing by the force of Your hand.
בתוכחות על עון יסרת איש ותמס כעש חמודו אך הבל כל אדם סלה׃ | 11 |
You discipline and correct a man for his iniquity, consuming like a moth what he holds dear; surely each man is but a vapor.
שמעה תפלתי יהוה ושועתי האזינה אל דמעתי אל תחרש כי גר אנכי עמך תושב ככל אבותי׃ | 12 |
Hear my prayer, O LORD, and give ear to my cry for help; do not be deaf to my weeping. For I am a foreigner dwelling with You, a stranger like all my fathers.
השע ממני ואבליגה בטרם אלך ואינני׃ | 13 |
Turn Your gaze away from me, that I may again be cheered before I depart and am no more.”