תהילים 139
| למנצח לדוד מזמור יהוה חקרתני ותדע׃ | 1 |
Til songmeisteren; av David; ein salme. Herre, du ransakar meg og kjenner meg.
| אתה ידעת שבתי וקומי בנתה לרעי מרחוק׃ | 2 |
Um eg sit eller stend upp, so veit du det, du skynar min tanke langan veg.
| ארחי ורבעי זרית וכל דרכי הסכנתה׃ | 3 |
Mi gonga og lega røyner du ut, og alle mine vegar kjenner du grant.
| כי אין מלה בלשוני הן יהוה ידעת כלה׃ | 4 |
For det er inkje ord på mi tunga - sjå, Herre, du kjenner det alt til fullnads.
| אחור וקדם צרתני ותשת עלי כפכה׃ | 5 |
Bak og framme held du ikring meg, og du legg di hand på meg.
| פלאיה דעת ממני נשגבה לא אוכל לה׃ | 6 |
Slik kunnskap er meg for underleg, han er for høg, eg kann ikkje greida honom.
| אנה אלך מרוחך ואנה מפניך אברח׃ | 7 |
Kvar skal eg fara frå din ande, og kvar skal eg fly ifrå ditt andlit?
| אם אסק שמים שם אתה ואציעה שאול הנך׃ (Sheol h7585) | 8 |
For eg upp til himmelen, so er du der, og reidde eg seng i helheimen, sjå, der er du og. (Sheol h7585)
| אשא כנפי שחר אשכנה באחרית ים׃ | 9 |
Tek eg vengjerne til morgonroden, slo eg meg ned ved ytste havet,
| גם שם ידך תנחני ותאחזני ימינך׃ | 10 |
di hand vilde leida meg ogso der, og di høgre hand vilde halda meg fast.
| ואמר אך חשך ישופני ולילה אור בעדני׃ | 11 |
Og sagde eg: «Myrker løyne meg, og ljoset verte natt ikringum meg, »
| גם חשך לא יחשיך ממך ולילה כיום יאיר כחשיכה כאורה׃ | 12 |
so vilde ikkje heller myrkret gjera noko myrkt for deg, og natti vilde vera ljos som dagen, myrkret vilde vera som ljoset.
| כי אתה קנית כליתי תסכני בבטן אמי׃ | 13 |
For du hev skapt mine nyro, du hev verka meg i morsliv.
| אודך על כי נוראות נפליתי נפלאים מעשיך ונפשי ידעת מאד׃ | 14 |
Eg takkar deg, av di eg er laga på øgjeleg underfull vis; underfulle er dine verk, og mi sjæl veit det so vel.
| לא נכחד עצמי ממך אשר עשיתי בסתר רקמתי בתחתיות ארץ׃ | 15 |
Mine bein var ikkje dulde for deg då eg vart laga i løynd, då eg med kunst vart verka djupt i jordi.
| גלמי ראו עיניך ועל ספרך כלם יכתבו ימים יצרו ולא אחד בהם׃ | 16 |
Då eg var eit foster, såg dine augo meg, og i di bok vart dei alle uppskrivne, dei dagar som vart fastsette, då ikkje ein av deim var komen.
| ולי מה יקרו רעיך אל מה עצמו ראשיהם׃ | 17 |
Og kor dyre dine tankar er for meg, du Gud, kor store summarne er av deim!
| אספרם מחול ירבון הקיצתי ועודי עמך׃ | 18 |
Vil eg telja deim, so er dei fleire enn sand; eg vaknar, og endå er eg hjå deg.
| אם תקטל אלוה רשע ואנשי דמים סורו מני׃ | 19 |
Gud, gjev du vilde drepa den ugudlege! og de, blodfuse menner, vik burt frå meg -
| אשר יאמרך למזמה נשא לשוא עריך׃ | 20 |
dei som nemner deg med fulskap, brukar ditt namn til lygn - dine fiendar!
| הלוא משנאיך יהוה אשנא ובתקוממיך אתקוטט׃ | 21 |
Skulde eg ikkje, Herre, hata deim som hatar deg, og styggjast ved deim som stend deg imot?
| תכלית שנאה שנאתים לאויבים היו לי׃ | 22 |
Med det sterkaste hatet hatar eg deim, fiendar er dei for meg.
| חקרני אל ודע לבבי בחנני ודע שרעפי׃ | 23 |
Ransaka meg, Gud, og kjenn mitt hjarta! Prøv meg og kjenn mine tankar!
| וראה אם דרך עצב בי ונחני בדרך עולם׃ | 24 |
Og sjå um eg er på veg til pinsla, og leid meg på æveleg veg!
