תהילים 137

1 על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו בזכרנו את ציון׃

Auprès des fleuves de Babylone, là nous nous sommes assis, et nous avons pleuré quand nous nous sommes souvenus de Sion.

2 על ערבים בתוכה תלינו כנרותינו׃

Aux saules qui étaient au milieu d’elle nous avons suspendu nos harpes.

3 כי שם שאלונו שובינו דברי שיר ותוללינו שמחה שירו לנו משיר ציון׃

Car là, ceux qui nous avaient emmenés captifs nous demandaient des cantiques, et ceux qui nous faisaient gémir, de la joie: Chantez-nous un des cantiques de Sion.

4 איך נשיר את שיר יהוה על אדמת נכר׃

Comment chanterions-nous un cantique de l’Éternel sur un sol étranger?

5 אם אשכחך ירושלם תשכח ימיני׃

Si je t’oublie, ô Jérusalem, que ma droite s’oublie!

6 תדבק לשוני לחכי אם לא אזכרכי אם לא אעלה את ירושלם על ראש שמחתי׃

Que ma langue s’attache à mon palais si je ne me souviens de toi, si je n’élève Jérusalem au-dessus de la première de mes joies!

7 זכר יהוה לבני אדום את יום ירושלם האמרים ערו ערו עד היסוד בה׃

Éternel! souviens-toi des fils d’Édom, qui, dans la journée de Jérusalem, disaient: Rasez, rasez jusqu’à ses fondements!

8 בת בבל השדודה אשרי שישלם לך את גמולך שגמלת לנו׃

Fille de Babylone, qui vas être détruite, bienheureux qui te rendra la pareille de ce que tu nous as fait!

9 אשרי שיאחז ונפץ את עלליך אל הסלע׃

Bienheureux qui saisira tes petits enfants, et les écrasera contre le roc!