תהילים 107
| הדו ליהוה כי טוב כי לעולם חסדו׃ | 1 |
Halleluja! Lov HERREN, thi han er god, thi hans Miskundhed varer evindelig!
| יאמרו גאולי יהוה אשר גאלם מיד צר׃ | 2 |
Saa skal HERRENS genløste sige, de, han løste af Fjendens Haand
| ומארצות קבצם ממזרח וממערב מצפון ומים׃ | 3 |
og samlede ind fra Landene, fra Øst og Vest, fra Nord og fra Havet.
| תעו במדבר בישימון דרך עיר מושב לא מצאו׃ | 4 |
I den øde Ørk for de vild, fandt ikke Vej til beboet By,
| רעבים גם צמאים נפשם בהם תתעטף׃ | 5 |
de led baade Sult og Tørst, deres Sjæl var ved at vansmægte;
| ויצעקו אל יהוה בצר להם ממצוקותיהם יצילם׃ | 6 |
men de raabte til HERREN i Nøden, han frelste dem af deres Trængsler
| וידריכם בדרך ישרה ללכת אל עיר מושב׃ | 7 |
og førte dem ad rette Vej, saa de kom til beboet By.
| יודו ליהוה חסדו ונפלאותיו לבני אדם׃ | 8 |
Lad dem takke HERREN for hans Miskundhed, for hans Underværker mod Menneskens Børn.
| כי השביע נפש שקקה ונפש רעבה מלא טוב׃ | 9 |
Thi han mætted den vansmægtende Sjæl og fyldte den sultne med godt.
| ישבי חשך וצלמות אסירי עני וברזל׃ | 10 |
De sad i Mulm og Mørke, bundne i Pine og Jern,
| כי המרו אמרי אל ועצת עליון נאצו׃ | 11 |
fordi de havde staaet Guds Ord imod og ringeagtet den Højestes Raad.
| ויכנע בעמל לבם כשלו ואין עזר׃ | 12 |
Deres Hjerte var knuget af Kummer, de faldt, der var ingen, som hjalp;
| ויזעקו אל יהוה בצר להם ממצקותיהם יושיעם׃ | 13 |
men de raabte til HERREN i Nøden, han frelste dem af deres Trængsler,
| יוציאם מחשך וצלמות ומוסרותיהם ינתק׃ | 14 |
førte dem ud af Mørket og Mulmet og sønderrev deres Baand.
| יודו ליהוה חסדו ונפלאותיו לבני אדם׃ | 15 |
Lad dem takke HERREN for hans Miskundhed, for hans Underværker mod Menneskens Børn.
| כי שבר דלתות נחשת ובריחי ברזל גדע׃ | 16 |
Thi han sprængte Døre af Kobber og sønderslog Slaaer af Jern.
| אולים מדרך פשעם ומעונתיהם יתענו׃ | 17 |
De sygnede hen for Synd og led for Brødes Skyld,
| כל אכל תתעב נפשם ויגיעו עד שערי מות׃ | 18 |
de væmmedes ved al Slags Mad, de kom Dødens Porte nær;
| ויזעקו אל יהוה בצר להם ממצקותיהם יושיעם׃ | 19 |
men de raabte til HERREN i Nøden, han frelste dem af deres Trængsler,
| ישלח דברו וירפאם וימלט משחיתותם׃ | 20 |
sendte sit Ord og lægede dem og frelste deres Liv fra Graven.
| יודו ליהוה חסדו ונפלאותיו לבני אדם׃ | 21 |
Lad dem takke HERREN for hans Miskundhed, for hans Underværker mod Menneskens Børn
| ויזבחו זבחי תודה ויספרו מעשיו ברנה׃ | 22 |
og ofre Lovprisningsofre og med Jubel forkynde hans Gerninger.
| יורדי הים באניות עשי מלאכה במים רבים׃ | 23 |
De for ud paa Havet i Skibe, drev Handel paa vældige Vande,
| המה ראו מעשי יהוה ונפלאותיו במצולה׃ | 24 |
blev Vidne til HERRENS Gerninger, hans Underværker i Dybet;
| ויאמר ויעמד רוח סערה ותרומם גליו׃ | 25 |
han bød, og et Stormvejr rejste sig, Bølgerne taarnedes op;
| יעלו שמים ירדו תהומות נפשם ברעה תתמוגג׃ | 26 |
mod Himlen steg de, i Dybet sank de, i Ulykken svandt deres Mod;
| יחוגו וינועו כשכור וכל חכמתם תתבלע׃ | 27 |
de tumled og raved som drukne, borte var al deres Visdom;
| ויצעקו אל יהוה בצר להם וממצוקתיהם יוציאם׃ | 28 |
men de raabte til HERREN i Nøden, han frelste dem af deres Trængsler,
| יקם סערה לדממה ויחשו גליהם׃ | 29 |
skiftede Stormen til Stille, saa Havets Bølger tav;
| וישמחו כי ישתקו וינחם אל מחוז חפצם׃ | 30 |
og glade blev de, fordi det stilned; han førte dem til Havnen, de søgte.
| יודו ליהוה חסדו ונפלאותיו לבני אדם׃ | 31 |
Lad dem takke HERREN for hans Miskundhed, for hans Underværker mod Menneskens Børn,
| וירממוהו בקהל עם ובמושב זקנים יהללוהו׃ | 32 |
ophøje ham i Folkets Forsamling og prise ham i de Ældstes Kreds!
| ישם נהרות למדבר ומצאי מים לצמאון׃ | 33 |
Floder gør han til Ørken og Kilder til øde Land,
| ארץ פרי למלחה מרעת ישבי בה׃ | 34 |
til Saltsteppe frugtbart Land for Ondskabens Skyld hos dem, som bor der.
| ישם מדבר לאגם מים וארץ ציה למצאי מים׃ | 35 |
Ørken gør han til Vanddrag, det tørre Land til Kilder;
| ויושב שם רעבים ויכוננו עיר מושב׃ | 36 |
der lader han sultne bo, saa de grunder en By at bo i,
| ויזרעו שדות ויטעו כרמים ויעשו פרי תבואה׃ | 37 |
tilsaar Marker og planter Vin og høster Afgrødens Frugt.
| ויברכם וירבו מאד ובהמתם לא ימעיט׃ | 38 |
Han velsigner dem, de bliver mange, han lader det ikke skorte paa Kvæg.
| וימעטו וישחו מעצר רעה ויגון׃ | 39 |
De bliver faa og segner under Modgangs og Kummers Tryk,
| שפך בוז על נדיבים ויתעם בתהו לא דרך׃ | 40 |
han udøser Haan over Fyrster og lader dem rave i vejløst Øde.
| וישגב אביון מעוני וישם כצאן משפחות׃ | 41 |
Men han løfter den fattige op af hans Nød og gør deres Slægter som Hjorde;
| יראו ישרים וישמחו וכל עולה קפצה פיה׃ | 42 |
de oprigtige ser det og glædes, men al Ondskab lukker sin Mund.
| מי חכם וישמר אלה ויתבוננו חסדי יהוה׃ | 43 |
Hvo som er viis, han mærke sig det og lægge sig HERRENS Naade paa Sinde!
