מִשְׁלֵי 7
| בני שמר אמרי ומצותי תצפן אתך׃ | 1 |
My son! keep my sayings, And my commands lay up with thee.
| שמר מצותי וחיה ותורתי כאישון עיניך׃ | 2 |
Keep my commands, and live, And my law as the pupil of thine eye.
| קשרם על אצבעתיך כתבם על לוח לבך׃ | 3 |
Bind them on thy fingers, Write them on the tablet of thy heart.
| אמר לחכמה אחתי את ומדע לבינה תקרא׃ | 4 |
Say to wisdom, 'My sister Thou [art].' And cry to understanding, 'Kinswoman!'
| לשמרך מאשה זרה מנכריה אמריה החליקה׃ | 5 |
To preserve thee from a strange woman, From a stranger who hath made smooth her sayings.
| כי בחלון ביתי בעד אשנבי נשקפתי׃ | 6 |
For, at a window of my house, Through my casement I have looked out,
| וארא בפתאים אבינה בבנים נער חסר לב׃ | 7 |
And I do see among the simple ones, I discern among the sons, A young man lacking understanding,
| עבר בשוק אצל פנה ודרך ביתה יצעד׃ | 8 |
Passing on in the street, near her corner, And the way [to] her house he doth step,
| בנשף בערב יום באישון לילה ואפלה׃ | 9 |
In the twilight — in the evening of day, In the darkness of night and blackness.
| והנה אשה לקראתו שית זונה ונצרת לב׃ | 10 |
And, lo, a woman to meet him — (A harlot's dress, and watchful of heart,
| המיה היא וסררת בביתה לא ישכנו רגליה׃ | 11 |
Noisy she [is], and stubborn, In her house her feet rest not.
| פעם בחוץ פעם ברחבות ואצל כל פנה תארב׃ | 12 |
Now in an out-place, now in broad places, And near every corner she lieth in wait) —
| והחזיקה בו ונשקה לו העזה פניה ותאמר לו׃ | 13 |
And she laid hold on him, and kissed him, She hath hardened her face, and saith to him,
| זבחי שלמים עלי היום שלמתי נדרי׃ | 14 |
'Sacrifices of peace-offerings [are] by me, To-day I have completed my vows.
| על כן יצאתי לקראתך לשחר פניך ואמצאך׃ | 15 |
Therefore I have come forth to meet thee, To seek earnestly thy face, and I find thee.
| מרבדים רבדתי ערשי חטבות אטון מצרים׃ | 16 |
[With] ornamental coverings I decked my couch, Carved works — cotton of Egypt.
| נפתי משכבי מר אהלים וקנמון׃ | 17 |
I sprinkled my bed — myrrh, aloes, and cinnamon.
| לכה נרוה דדים עד הבקר נתעלסה באהבים׃ | 18 |
Come, we are filled [with] loves till the morning, We delight ourselves in loves.
| כי אין האיש בביתו הלך בדרך מרחוק׃ | 19 |
For the man is not in his house, He hath gone on a long journey.
| צרור הכסף לקח בידו ליום הכסא יבא ביתו׃ | 20 |
A bag of money he hath taken in his hand, At the day of the new moon he cometh to his house.'
| הטתו ברב לקחה בחלק שפתיה תדיחנו׃ | 21 |
She turneth him aside with the abundance of her speech, With the flattery of her lips she forceth him.
| הולך אחריה פתאם כשור אל טבח יבוא וכעכס אל מוסר אויל׃ | 22 |
He is going after her straightway, As an ox unto the slaughter he cometh, And as a fetter unto the chastisement of a fool,
| עד יפלח חץ כבדו כמהר צפור אל פח ולא ידע כי בנפשו הוא׃ | 23 |
Till an arrow doth split his liver, As a bird hath hastened unto a snare, And hath not known that it [is] for its life.
| ועתה בנים שמעו לי והקשיבו לאמרי פי׃ | 24 |
And now, ye sons, hearken to me, And give attention to sayings of my mouth.
| אל ישט אל דרכיה לבך אל תתע בנתיבותיה׃ | 25 |
Let not thy heart turn unto her ways, Do not wander in her paths,
| כי רבים חללים הפילה ועצמים כל הרגיה׃ | 26 |
For many [are] the wounded she caused to fall, And mighty [are] all her slain ones.
