מִשְׁלֵי 7
| בני שמר אמרי ומצותי תצפן אתך׃ | 1 |
[My] son, keep my words, and hide with thee my commandments. [My] son, honour the Lord, and thou shalt be strong; and fear none but him:
| שמר מצותי וחיה ותורתי כאישון עיניך׃ | 2 |
keep my commandments, and thou shalt live; and [keep] my words as the pupils of [thine] eyes.
| קשרם על אצבעתיך כתבם על לוח לבך׃ | 3 |
And bind them on thy fingers, and write [them] on the table of thine heart.
| אמר לחכמה אחתי את ומדע לבינה תקרא׃ | 4 |
Say that wisdom is thy sister, and gain prudence as an acquaintance for thyself;
| לשמרך מאשה זרה מנכריה אמריה החליקה׃ | 5 |
that she may keep thee from the strange and wicked woman, if she should assail thee with flattering words.
| כי בחלון ביתי בעד אשנבי נשקפתי׃ | 6 |
For she looks from a window out of her house into the streets, at one whom she may see of the senseless ones, a young man void of understanding,
| וארא בפתאים אבינה בבנים נער חסר לב׃ | 7 |
passing by the corner in the passages near her house,
| עבר בשוק אצל פנה ודרך ביתה יצעד׃ | 8 |
and speaking, in the dark of the evening,
| בנשף בערב יום באישון לילה ואפלה׃ | 9 |
when there happens [to be] the stillness of night and of darkness:
| והנה אשה לקראתו שית זונה ונצרת לב׃ | 10 |
and the woman meets him having the appearance of a harlot, that causes the hearts of young men to flutter.
| המיה היא וסררת בביתה לא ישכנו רגליה׃ | 11 |
And she is fickle, and debauched, and her feet abide not at home.
| פעם בחוץ פעם ברחבות ואצל כל פנה תארב׃ | 12 |
For at one time she wanders without, and at [another] time she lies in wait in the streets, at every corner.
| והחזיקה בו ונשקה לו העזה פניה ותאמר לו׃ | 13 |
Then she caught him, and kissed him, and with an impudent face said to him,
| זבחי שלמים עלי היום שלמתי נדרי׃ | 14 |
I have a peace-offering; today I pay my vows:
| על כן יצאתי לקראתך לשחר פניך ואמצאך׃ | 15 |
therefore I came forth to meet thee, desiring thy face; [and] I have found thee.
| מרבדים רבדתי ערשי חטבות אטון מצרים׃ | 16 |
I have spread my bed with sheets, and I have covered it with double tapestry from Egypt.
| נפתי משכבי מר אהלים וקנמון׃ | 17 |
I have sprinkled my couch with saffron, and my house with cinnamon.
| לכה נרוה דדים עד הבקר נתעלסה באהבים׃ | 18 |
Come, and let us enjoy love until the morning; come, and let us embrace in love.
| כי אין האיש בביתו הלך בדרך מרחוק׃ | 19 |
For my husband is not at home, but is gone on a long journey,
| צרור הכסף לקח בידו ליום הכסא יבא ביתו׃ | 20 |
having taken in his hand a bundle of money: after many days he will return to his house.
| הטתו ברב לקחה בחלק שפתיה תדיחנו׃ | 21 |
So with much converse she prevailed on him to go astray, and with the snares of her lips forced him from [the right path].
| הולך אחריה פתאם כשור אל טבח יבוא וכעכס אל מוסר אויל׃ | 22 |
And he followed her, being gently led on, and [that] as an ox is led to the slaughter, and as a dog to bonds, or as a hart shot in the liver with an arrow:
| עד יפלח חץ כבדו כמהר צפור אל פח ולא ידע כי בנפשו הוא׃ | 23 |
and he hastens as a bird into a snare, not knowing that he is running for [his] life.
| ועתה בנים שמעו לי והקשיבו לאמרי פי׃ | 24 |
Now then, [my] son, hearken to me, and attend to the words of my mouth.
| אל ישט אל דרכיה לבך אל תתע בנתיבותיה׃ | 25 |
Let not thine heart turn aside to her ways:
| כי רבים חללים הפילה ועצמים כל הרגיה׃ | 26 |
for she has wounded and cast down many, and those whom she has slain are innumerable.
