< מִשְׁלֵי 27 >
אל תתהלל ביום מחר כי לא תדע מה ילד יום׃ | 1 |
Boast not of to-morrow; for thou knowest not what the next day shall bring forth.
יהללך זר ולא פיך נכרי ואל שפתיך׃ | 2 |
Let thy neighbour, and not thine own mouth, praise thee; a stranger, and not thine own lips.
כבד אבן ונטל החול וכעס אויל כבד משניהם׃ | 3 |
A stone is heavy, and sand cumbersome; but a fool's wrath is heavier than both.
אכזריות חמה ושטף אף ומי יעמד לפני קנאה׃ | 4 |
Wrath is merciless, and anger sharp: but envy can bear nothing.
טובה תוכחת מגלה מאהבה מסתרת׃ | 5 |
Open reproofs are better than secret love.
נאמנים פצעי אוהב ונעתרות נשיקות שונא׃ | 6 |
The wounds of a friend are more to be trusted than the spontaneous kisses of an enemy.
נפש שבעה תבוס נפת ונפש רעבה כל מר מתוק׃ | 7 |
A full soul scorns honeycombs; but to a hungry soul even bitter things appear sweet.
כצפור נודדת מן קנה כן איש נודד ממקומו׃ | 8 |
As when a bird flies down from its own nest, so a man is brought into bondage whenever he estranges himself from his own place.
שמן וקטרת ישמח לב ומתק רעהו מעצת נפש׃ | 9 |
The heart delights in ointments and wines and perfumes: but the soul is broken by calamities.
רעך ורעה אביך אל תעזב ובית אחיך אל תבוא ביום אידך טוב שכן קרוב מאח רחוק׃ | 10 |
Thine own friend, and thy father's friend, forsake not; and when thou art in distress go not into thy brother's house: better is a friend [that is] near than a brother living far off.
חכם בני ושמח לבי ואשיבה חרפי דבר׃ | 11 |
Son, be wise, that thy heart may rejoice; and remove thou from thyself reproachful words.
ערום ראה רעה נסתר פתאים עברו נענשו׃ | 12 |
A wise man, when evils are approaching, hides himself; but fools pass on, and will be punished.
קח בגדו כי ערב זר ובעד נכריה חבלהו׃ | 13 |
Take away the man's garment, (for a scorner has passed by) whoever lays waste another's goods.
מברך רעהו בקול גדול בבקר השכים קללה תחשב לו׃ | 14 |
Whosoever shall bless a friend in the morning with a loud voice, shall seem to differ nothing from one who curses [him].
דלף טורד ביום סגריר ואשת מדונים נשתוה׃ | 15 |
On a stormy day drops [of rain] drive a man out of his house; so also does a railing woman [drive a man] out of his own house.
צפניה צפן רוח ושמן ימינו יקרא׃ | 16 |
The north wind is sharp, but it is called by name propitious.
ברזל בברזל יחד ואיש יחד פני רעהו׃ | 17 |
Iron sharpens iron; and a man sharpens his friend's countenance.
נצר תאנה יאכל פריה ושמר אדניו יכבד׃ | 18 |
He that plants a fig-tree shall eat the fruits of it: so he that waits on his own master shall be honoured.
כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם׃ | 19 |
As faces are not like [other] faces, so neither are the thoughts of men.
שאול ואבדה לא תשבענה ועיני האדם לא תשבענה׃ (Sheol ) | 20 |
Hell and destruction are not filled; so also are the eyes of men insatiable. [He that fixes his eye is an abomination to the Lord; and the uninstructed do not restrain their tongue.] (Sheol )
מצרף לכסף וכור לזהב ואיש לפי מהללו׃ | 21 |
Fire is the trial for silver and gold; and a man is tried by the mouth of them that praise him. The heart of the transgressor seeks after mischiefs; but an upright heart seeks knowledge.
אם תכתוש את האויל במכתש בתוך הריפות בעלי לא תסור מעליו אולתו׃ | 22 |
Though thou scourge a fool, disgracing him in the midst of the council, thou wilt [still] in no wise remove his folly from him.
ידע תדע פני צאנך שית לבך לעדרים׃ | 23 |
Do thou thoroughly know the number of thy flock, and pay attention to thine herds.
כי לא לעולם חסן ואם נזר לדור דור׃ | 24 |
For a man [has] not strength and power for ever; neither does he transmit it from generation to generation.
גלה חציר ונראה דשא ונאספו עשבות הרים׃ | 25 |
Take care of the herbage in the field, and thou shalt cut grass, and gather the mountain hay;
כבשים ללבושך ומחיר שדה עתודים׃ | 26 |
that thou mayest have [wool of] sheep for clothing: pay attention to the land, that thou mayest have lambs.
ודי חלב עזים ללחמך ללחם ביתך וחיים לנערותיך׃ | 27 |
[My] son, thou hast from me words very useful for thy life, and for the life of thy servants.