מִשְׁלֵי 31
| דברי למואל מלך משא אשר יסרתו אמו׃ | 1 |
THE WORDS OF KING LEMUEL: The prophecie which his mother taught him.
| מה ברי ומה בר בטני ומה בר נדרי׃ | 2 |
What my sonne! and what ye sonne of my wombe! and what, O sonne of my desires!
| אל תתן לנשים חילך ודרכיך למחות מלכין׃ | 3 |
Giue not thy strength vnto women, nor thy wayes, which is to destroy Kings.
| אל למלכים למואל אל למלכים שתו יין ולרוזנים או שכר׃ | 4 |
It is not for Kings, O Lemuel, it is not for Kings to drink wine nor for princes strog drinke,
| פן ישתה וישכח מחקק וישנה דין כל בני עני׃ | 5 |
Lest he drinke and forget the decree, and change the iudgement of all the children of affliction.
| תנו שכר לאובד ויין למרי נפש׃ | 6 |
Giue ye strong drinke vnto him that is readie to perish, and wine vnto them that haue griefe of heart.
| ישתה וישכח רישו ועמלו לא יזכר עוד׃ | 7 |
Let him drinke, that he may forget his pouertie, and remember his miserie no more.
| פתח פיך לאלם אל דין כל בני חלוף׃ | 8 |
Open thy mouth for the domme in the cause of all the children of destruction.
| פתח פיך שפט צדק ודין עני ואביון׃ | 9 |
Open thy mouth: iudge righteously, and iudge the afflicted, and the poore.
| אשת חיל מי ימצא ורחק מפנינים מכרה׃ | 10 |
Who shall finde a vertuous woman? for her price is farre aboue the pearles.
| בטח בה לב בעלה ושלל לא יחסר׃ | 11 |
The heart of her husband trusteth in her, and he shall haue no neede of spoyle.
| גמלתהו טוב ולא רע כל ימי חייה׃ | 12 |
She will doe him good, and not euill all the dayes of her life.
| דרשה צמר ופשתים ותעש בחפץ כפיה׃ | 13 |
She seeketh wooll and flaxe, and laboureth cheerefully with her handes.
| היתה כאניות סוחר ממרחק תביא לחמה׃ | 14 |
She is like the shippes of marchants: shee bringeth her foode from afarre.
| ותקם בעוד לילה ותתן טרף לביתה וחק לנערתיה׃ | 15 |
And she riseth, whiles it is yet night: and giueth the portion to her houshold, and the ordinarie to her maides.
| זממה שדה ותקחהו מפרי כפיה נטע כרם׃ | 16 |
She considereth a field, and getteth it: and with the fruite of her handes she planteth a vineyarde.
| חגרה בעוז מתניה ותאמץ זרעותיה׃ | 17 |
She girdeth her loynes with strength, and strengtheneth her armes.
| טעמה כי טוב סחרה לא יכבה בליל נרה׃ | 18 |
She feeleth that her marchandise is good: her candle is not put out by night.
| ידיה שלחה בכישור וכפיה תמכו פלך׃ | 19 |
She putteth her handes to the wherue, and her handes handle the spindle.
| כפה פרשה לעני וידיה שלחה לאביון׃ | 20 |
She stretcheth out her hand to the poore, and putteth foorth her hands to the needie.
| לא תירא לביתה משלג כי כל ביתה לבש שנים׃ | 21 |
She feareth not the snowe for her familie: for all her familie is clothed with skarlet.
| מרבדים עשתה לה שש וארגמן לבושה׃ | 22 |
She maketh her selfe carpets: fine linen and purple is her garment.
| נודע בשערים בעלה בשבתו עם זקני ארץ׃ | 23 |
Her husband is knowen in the gates, when he sitteth with the Elders of the land.
| סדין עשתה ותמכר וחגור נתנה לכנעני׃ | 24 |
She maketh sheetes, and selleth them, and giueth girdels vnto the marchant.
| עז והדר לבושה ותשחק ליום אחרון׃ | 25 |
Strength and honour is her clothing, and in the latter day she shall reioyce.
| פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה׃ | 26 |
She openeth her mouth with wisdome, and the lawe of grace is in her tongue.
| צופיה הליכות ביתה ולחם עצלות לא תאכל׃ | 27 |
She ouerseeth the wayes of her housholde, and eateth not the bread of ydlenes.
| קמו בניה ויאשרוה בעלה ויהללה׃ | 28 |
Her children rise vp, and call her blessed: her husband also shall prayse her, saying,
| רבות בנות עשו חיל ואת עלית על כלנה׃ | 29 |
Many daughters haue done vertuously: but thou surmountest them all.
| שקר החן והבל היפי אשה יראת יהוה היא תתהלל׃ | 30 |
Fauour is deceitfull, and beautie is vanitie: but a woman that feareth the Lord, she shall be praysed.
| תנו לה מפרי ידיה ויהללוה בשערים מעשיה׃ | 31 |
Giue her of the fruite of her hands, and let her owne workes prayse her in the gates.
