קֹהֶלֶת 1
| דברי קהלת בן דוד מלך בירושלם׃ | 1 |
The wordes of the Preacher, the sonne of Dauid King in Ierusalem.
| הבל הבלים אמר קהלת הבל הבלים הכל הבל׃ | 2 |
Vanitie of vanities, sayth the Preacher: vanitie of vanities, all is vanitie.
| מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמל תחת השמש׃ | 3 |
What remaineth vnto man in all his trauaile, which he suffereth vnder ye sunne?
| דור הלך ודור בא והארץ לעולם עמדת׃ | 4 |
One generation passeth, and another generation succeedeth: but the earth remaineth for euer.
| וזרח השמש ובא השמש ואל מקומו שואף זורח הוא שם׃ | 5 |
The sunne riseth, and ye sunne goeth downe, and draweth to his place, where he riseth.
| הולך אל דרום וסובב אל צפון סובב סבב הולך הרוח ועל סביבתיו שב הרוח׃ | 6 |
The winde goeth toward the South, and compasseth towarde the North: the winde goeth rounde about, and returneth by his circuites.
| כל הנחלים הלכים אל הים והים איננו מלא אל מקום שהנחלים הלכים שם הם שבים ללכת׃ | 7 |
All the riuers goe into the sea, yet the sea is not full: for the riuers goe vnto ye place, whence they returne, and goe.
| כל הדברים יגעים לא יוכל איש לדבר לא תשבע עין לראות ולא תמלא אזן משמע׃ | 8 |
All things are full of labour: man cannot vtter it: the eye is not satisfied with seeing, nor the eare filled with hearing.
| מה שהיה הוא שיהיה ומה שנעשה הוא שיעשה ואין כל חדש תחת השמש׃ | 9 |
What is it that hath bene? that that shalbe: and what is it that hath bene done? that which shalbe done: and there is no newe thing vnder the sunne.
| יש דבר שיאמר ראה זה חדש הוא כבר היה לעלמים אשר היה מלפננו׃ | 10 |
Is there any thing, whereof one may say, Beholde this, it is newe? it hath bene already in the olde time that was before vs.
| אין זכרון לראשנים וגם לאחרנים שיהיו לא יהיה להם זכרון עם שיהיו לאחרנה׃ | 11 |
There is no memorie of the former, neither shall there be a remembrance of the latter that shalbe, with them that shall come after.
| אני קהלת הייתי מלך על ישראל בירושלם׃ | 12 |
I the Preacher haue bene King ouer Israel in Ierusalem:
| ונתתי את לבי לדרוש ולתור בחכמה על כל אשר נעשה תחת השמים הוא ענין רע נתן אלהים לבני האדם לענות בו׃ | 13 |
And I haue giuen mine heart to search and finde out wisdome by all things that are done vnder the heauen: (this sore trauaile hath GOD giuen to the sonnes of men, to humble them thereby)
| ראיתי את כל המעשים שנעשו תחת השמש והנה הכל הבל ורעות רוח׃ | 14 |
I haue considered all the workes that are done vnder the sunne, and beholde, all is vanitie, and vexation of the spirit.
| מעות לא יוכל לתקן וחסרון לא יוכל להמנות׃ | 15 |
That which is crooked, can none make straight: and that which faileth, cannot be nombred.
| דברתי אני עם לבי לאמר אני הנה הגדלתי והוספתי חכמה על כל אשר היה לפני על ירושלם ולבי ראה הרבה חכמה ודעת׃ | 16 |
I thought in mine heart, and said, Behold, I am become great, and excell in wisdome all them that haue bene before me in Ierusalem: and mine heart hath seene much wisedome and knowledge.
| ואתנה לבי לדעת חכמה ודעת הוללות ושכלות ידעתי שגם זה הוא רעיון רוח׃ | 17 |
And I gaue mine heart to knowe wisdome and knowledge, madnes and foolishnes: I knew also that this is a vexation of the spirit.
| כי ברב חכמה רב כעס ויוסיף דעת יוסיף מכאוב׃ | 18 |
For in the multitude of wisedome is much griefe: and he that increaseth knowledge, increaseth sorowe.
