מארק 7
| ויקהלו אליו הפרושים ומן הסופרים אשר באו מירושלים׃ | 1 |
And gathered together unto him are the Pharisees, and certain of the scribes, having come from Jerusalem,
| ויהי כראותם מתלמידיו אכלים לחם בטמאת ידיהם בלא נטילה ויוכיחו אתם׃ | 2 |
and having seen certain of his disciples with defiled hands — that is, unwashed — eating bread, they found fault;
| כי הפרושים וכל היהודים לא יאכלו בלתי את רחצו את ידיהם עד הפרק באחזם בקבלת הזקנים׃ | 3 |
for the Pharisees, and all the Jews, if they do not wash the hands to the wrist, do not eat, holding the tradition of the elders,
| ואת אשר מן השוק אינם אכלים בלא טבילה ועוד דברים אחרים רבים אשר קבלו לשמר כמו טבילת כסות וכדים ויורות ומטות׃ | 4 |
and, [coming] from the market-place, if they do not baptize themselves, they do not eat; and many other things there are that they received to hold, baptisms of cups, and pots, and brazen vessels, and couches.
| וישאלו אותו הפרושים והסופרים מדוע תלמידיך אינם נהגים על פי קבלת הזקנים כי אכלים לחם בלא נטבילת ידים׃ | 5 |
Then question him do the Pharisees and the scribes, 'Wherefore do thy disciples not walk according to the tradition of the elders, but with unwashed hands do eat the bread?'
| ויען ויאמר אליהם היטב נבא ישעיהו עליכם החנפים ככתוב העם הזה בשפתיו כבדוני ולבו רחק ממני׃ | 6 |
and he answering said to them — 'Well did Isaiah prophesy concerning you, hypocrites, as it hath been written, This people with the lips doth honour Me, and their heart is far from Me;
| ותהו יראתם אתי מצות אנשים מלמדים׃ | 7 |
and in vain do they worship Me, teaching teachings, commands of men;
| כי עזבתם את מצות אלהים לאחז בקבלת בני אדם טבילות כדים וכסות וכאלה רבות אתם עשים׃ | 8 |
for, having put away the command of God, ye hold the tradition of men, baptisms of pots and cups; and many other such like things ye do.'
| ויאמר אליהם מה יפה עשיתם אשר בטלתם את מצות האלהים כדי שתשמרו את קבלתכם׃ | 9 |
And he said to them, 'Well do ye put away the command of God that your tradition ye may keep;
| כי משה אמר כבד את אביך ואת אמך ומקלל אביו ואמו מות יומת׃ | 10 |
for Moses said, Honour thy father and thy mother; and, He who is speaking evil of father or mother — let him die the death;
| ואתם אמרים איש כי יאמר לאביו ולאמו קרבן פרושו מתנה לאלהים כל מה שאתה נהנה לי׃ | 11 |
and ye say, If a man may say to father or to mother, Korban (that is, a gift), [is] whatever thou mayest be profited out of mine,
| ולא תניחו לו לעשות עוד מאומה לאביו ולאמו׃ | 12 |
and no more do ye suffer him to do anything for his father or for his mother,
| ותפרו את דבר האלהים על ידי קבלתכם אשר קבלתם והרבה כאלה אתם עשים׃ | 13 |
setting aside the word of God for your tradition that ye delivered; and many such like things ye do.'
| ויקרא אל כל העם ויאמר אליהם שמעו אלי כלכם והבינו׃ | 14 |
And having called near all the multitude, he said to them, 'Hearken to me, ye all, and understand;
| אין דבר מחוץ לאדם אשר יוכל לטמא אותו בבאו אל קרבו כי אם הדברים היוצאים ממנו המה יטמאו את האדם׃ | 15 |
there is nothing from without the man entering into him that is able to defile him, but the things coming out from him, those are the things defiling the man.
| כל אשר אזנים לו לשמע ישמע׃ | 16 |
If any hath ears to hear — let him hear.'
| ויהי כאשר שב הביתה מן ההמון וישאלהו תלמידיו על דבר המשל׃ | 17 |
And when he entered into a house from the multitude, his disciples were questioning him about the simile,
| ויאמר אליהם האף אתם חסרי בינה הלא תשכילו כי כל הבא את תוך האדם מחוצה לו לא יטמאנו׃ | 18 |
and he saith to them, 'So also ye are without understanding! Do ye not perceive that nothing from without entering into the man is able to defile him?
| כי לא יבוא אל לבו כי אם אל כרשו ויצא למוצאות להבר כל אכל׃ | 19 |
because it doth not enter into his heart, but into the belly, and into the drain it doth go out, purifying all the meats.'
| ויאמר היצא מן האדם הוא מטמא את האדם׃ | 20 |
And he said — 'That which is coming out from the man, that doth defile the man;
| כי מתוך לב האדם יצאות המחשבות הרעות נאף וזנה ורצוח וגנוב ואהבת בצע ורשעה ורמיה וזוללות וצרות עין וגדוף וזדון וסכלות׃ | 21 |
for from within, out of the heart of men, the evil reasonings do come forth, adulteries, whoredoms, murders,
| 22 |
thefts, covetous desires, wickedness, deceit, arrogance, an evil eye, evil speaking, pride, foolishness;
| כל הרעות האלה מקרב האדם הן יוצאות ומטמאות אתו׃ | 23 |
all these evils do come forth from within, and they defile the man.'
| ויקם משם וילך לו אל גבולות צור וצידון ובבואו הביתה לא אבה כי יודע לאיש ולא יכל להסתר׃ | 24 |
And from thence having risen, he went away to the borders of Tyre and Sidon, and having entered into the house, he wished none to know, and he was not able to be hid,
| כי אשה אשר רוח טמאה נכנסה בבתה הקטנה שמעה את שמעו ותבא ותפל לרגליו׃ | 25 |
for a woman having heard about him, whose little daughter had an unclean spirit, having come, fell at his feet, —
| והאשה יונית וארץ מולדתה כנען אשר לסוריא ותבקש ממנו לגרש אר השד מבתה׃ | 26 |
and the woman was a Greek, a Syro-Phenician by nation — and was asking him, that the demon he may cast forth out of her daughter.
| ויאמר אליה ישוע הניחו לשבע בראשונה הבנים כי לא טוב לקחת לחם הבנים ולהשליכו לצעירי הכלבים׃ | 27 |
And Jesus said to her, 'Suffer first the children to be filled, for it is not good to take the children's bread, and to cast [it] to the little dogs.'
| ותען ותאמר אליו כן אדני אבל גם צעירי הכלבים יאכלו תחת השלחן מפרורי לחם הבנים׃ | 28 |
And she answered and saith to him, 'Yes, sir; for the little dogs also under the table do eat of the children's crumbs.'
| ויאמר אליה בגלל דברך זה לכי לך יצא השד מבתך׃ | 29 |
And he said to her, 'Because of this word go; the demon hath gone forth out of thy daughter;'
| ותבא אל ביתה ותמצא את הילדה משכבת על חמטה והשד יצא ממנה׃ | 30 |
and having come away to her house, she found the demon gone forth, and the daughter laid upon the couch.
| וישב ויצא מגבול צור וצידון ויבא אל ים הגליל בתוך גבול עשר הערים׃ | 31 |
And again, having gone forth from the coasts of Tyre and Sidon, he came unto the sea of Galilee, through the midst of the coasts of Decapolis,
| ויביאו אליו איש אשר היה חרש ואלם ויתחננו לו לשום עליו את ידו׃ | 32 |
and they bring to him a deaf, stuttering man, and they call on him that he may put the hand on him.
| ויקח אתו לבדו מקרב ההמון וישם את אצבעותיו באזניו וירק ויגע על לשנו׃ | 33 |
And having taken him away from the multitude by himself, he put his fingers to his ears, and having spit, he touched his tongue,
| ויבט השמימה ויאנח ויאמר אליו אפתח ופרושו הפתח׃ | 34 |
and having looked to the heaven, he sighed, and saith to him, 'Ephphatha,' that is, 'Be thou opened;'
| וברגע נפתחו אזניו ויתר קשר לשונו וידבר בשפה ברורה׃ | 35 |
and immediately were his ears opened, and the string of his tongue was loosed, and he was speaking plain.
| ויזהר אותם כי לא יספרו לאיש וכאשר יזהירם כן ירבו להכריז׃ | 36 |
And he charged them that they may tell no one, but the more he was charging them, the more abundantly they were proclaiming [it],
| וישתוממו עד מאד ויאמרו את הכל עשה יפה גם החרשים הוא עשה לשמעים גם האלמים למדברים׃ | 37 |
and they were being beyond measure astonished, saying, 'Well hath he done all things; both the deaf he doth make to hear, and the dumb to speak.'
