< מארק 7 >
| ויקהלו אליו הפרושים ומן הסופרים אשר באו מירושלים׃ | 1 |
One day the Pharisees came to him in a body with some Scribes who had come from Jerusalem.
| ויהי כראותם מתלמידיו אכלים לחם בטמאת ידיהם בלא נטילה ויוכיחו אתם׃ | 2 |
They had noticed that some of his disciples were eating with "common," that is to say, unwashed hands.
| כי הפרושים וכל היהודים לא יאכלו בלתי את רחצו את ידיהם עד הפרק באחזם בקבלת הזקנים׃ | 3 |
For the Pharisees and all of the Jews do not eat until they have ceremoniously washed their hands in obedience to the tradition of the elders;
| ואת אשר מן השוק אינם אכלים בלא טבילה ועוד דברים אחרים רבים אשר קבלו לשמר כמו טבילת כסות וכדים ויורות ומטות׃ | 4 |
and when they come from the market-place they do not eat without bathing first. and they have many other customs which they have received and observe, such as the washing of cups and jugs and copper pans.
| וישאלו אותו הפרושים והסופרים מדוע תלמידיך אינם נהגים על פי קבלת הזקנים כי אכלים לחם בלא נטבילת ידים׃ | 5 |
So the Pharisees and Scribes asked him. "Why do your disciples not follow the traditions of the elders? Why do they eat with ‘common’ unwashed hands?"
| ויען ויאמר אליהם היטב נבא ישעיהו עליכם החנפים ככתוב העם הזה בשפתיו כבדוני ולבו רחק ממני׃ | 6 |
"Well did Isaiah prophesy of you, hypocrites," he answered. "As it is written, "This people honor me with their lips, While their hearts are far from me;
| ותהו יראתם אתי מצות אנשים מלמדים׃ | 7 |
But in vain do they worship me, For their teaching is only human precepts.
| כי עזבתם את מצות אלהים לאחז בקבלת בני אדם טבילות כדים וכסות וכאלה רבות אתם עשים׃ | 8 |
"You neglect the commandment of God, and hold fast the traditions of men."
| ויאמר אליהם מה יפה עשיתם אשר בטלתם את מצות האלהים כדי שתשמרו את קבלתכם׃ | 9 |
"It is praiseworthy, is it," he exclaimed, "to reject the command of God that you may keep your tradition!
| כי משה אמר כבד את אביך ואת אמך ומקלל אביו ואמו מות יומת׃ | 10 |
For although Moses said, Honor your father and mother, and Let him who curses father or mother suffer death,
| ואתם אמרים איש כי יאמר לאביו ולאמו קרבן פרושו מתנה לאלהים כל מה שאתה נהנה לי׃ | 11 |
you say that if a man tells his father or mother, ‘This money which otherwise you would have received from me, is Korban’ (that is, a thing devoted to God),
| ולא תניחו לו לעשות עוד מאומה לאביו ולאמו׃ | 12 |
you exempt him from doing any service for his father or mother.
| ותפרו את דבר האלהים על ידי קבלתכם אשר קבלתם והרבה כאלה אתם עשים׃ | 13 |
Thus by your tradition which you have handed down you set at naught the word of God; and you do many other things like that."
| ויקרא אל כל העם ויאמר אליהם שמעו אלי כלכם והבינו׃ | 14 |
Then again he called the crowd to him and said.
| אין דבר מחוץ לאדם אשר יוכל לטמא אותו בבאו אל קרבו כי אם הדברים היוצאים ממנו המה יטמאו את האדם׃ | 15 |
"Listen to me, all of you, and understand; there is nothing outside a man which by entering in can defile him; but it is what comes from him that defiled him."
| כל אשר אזנים לו לשמע ישמע׃ | 16 |
| ויהי כאשר שב הביתה מן ההמון וישאלהו תלמידיו על דבר המשל׃ | 17 |
After he had left the crowd and gone indoors his disciples began asking him about the parable.
| ויאמר אליהם האף אתם חסרי בינה הלא תשכילו כי כל הבא את תוך האדם מחוצה לו לא יטמאנו׃ | 18 |
"Are even you without understanding?" he said. "Do you not perceive that nothing whatever from without can defile a man by entering him,
| כי לא יבוא אל לבו כי אם אל כרשו ויצא למוצאות להבר כל אכל׃ | 19 |
because it does not go into his heart, but into his belly, and passes away, ejected from him?" By these words he pronounced all foods clean.
| ויאמר היצא מן האדם הוא מטמא את האדם׃ | 20 |
"What comes out of a man," he continued, "is what defiles him.
| כי מתוך לב האדם יצאות המחשבות הרעות נאף וזנה ורצוח וגנוב ואהבת בצע ורשעה ורמיה וזוללות וצרות עין וגדוף וזדון וסכלות׃ | 21 |
From within, from the heart of man, proceed evil purposes -
fornication, theft, murder, adultery, greed, malice, deceit, wantonness, envy, slander, arrogance, reckless folly -
| כל הרעות האלה מקרב האדם הן יוצאות ומטמאות אתו׃ | 23 |
all these wicked things issue from within and defile a man."
| ויקם משם וילך לו אל גבולות צור וצידון ובבואו הביתה לא אבה כי יודע לאיש ולא יכל להסתר׃ | 24 |
After he rose and left that place, he went away into the region of Tyre and Sidon. Here he went into a house and wished no one to know it but he could not be hid.
| כי אשה אשר רוח טמאה נכנסה בבתה הקטנה שמעה את שמעו ותבא ותפל לרגליו׃ | 25 |
Forthwith a woman whose little daughter was possessed by an unclean spirit, heard of him, and came and fell at his feet
| והאשה יונית וארץ מולדתה כנען אשר לסוריא ותבקש ממנו לגרש אר השד מבתה׃ | 26 |
(the woman was a Greek, a Syro-phoenician by race), and again and again she begged him to cast the demon out of her daughter.
| ויאמר אליה ישוע הניחו לשבע בראשונה הבנים כי לא טוב לקחת לחם הבנים ולהשליכו לצעירי הכלבים׃ | 27 |
"Let the children be filled first," he said to her. "It is unseemly to take the children’s bread and throw it to the dogs."
| ותען ותאמר אליו כן אדני אבל גם צעירי הכלבים יאכלו תחת השלחן מפרורי לחם הבנים׃ | 28 |
"True, Master," she answered, "but the dogs under the table do pick up the children’s crumbs."
| ויאמר אליה בגלל דברך זה לכי לך יצא השד מבתך׃ | 29 |
"For that saying of yours, go home," he replied; "the demon has departed from your daughter."
| ותבא אל ביתה ותמצא את הילדה משכבת על חמטה והשד יצא ממנה׃ | 30 |
So she went home, and found the child lying in her bed and the demon departed.
| וישב ויצא מגבול צור וצידון ויבא אל ים הגליל בתוך גבול עשר הערים׃ | 31 |
Again he left the region of Tyre, and passed through Sidon to the Sea of Galilee, crossing the District of the Ten Towns.
| ויביאו אליו איש אשר היה חרש ואלם ויתחננו לו לשום עליו את ידו׃ | 32 |
And they brought to him a deaf man who stammered, and begged him to lay his hands upon him.
| ויקח אתו לבדו מקרב ההמון וישם את אצבעותיו באזניו וירק ויגע על לשנו׃ | 33 |
So Jesus took him aside from the crowd, by himself, and put his finger in the man’s ears, and moistened his tongue with saliva;
| ויבט השמימה ויאנח ויאמר אליו אפתח ופרושו הפתח׃ | 34 |
then looking up to heaven with a sigh, he said to him, "Ephphatha!" (that is, "Be opened.")
| וברגע נפתחו אזניו ויתר קשר לשונו וידבר בשפה ברורה׃ | 35 |
And his ears were opened and the bond of his tongue was loosened, and he spoke plainly.
| ויזהר אותם כי לא יספרו לאיש וכאשר יזהירם כן ירבו להכריז׃ | 36 |
Then Jesus charged them not to tell any one, but the more he charged them, the more they published it;
| וישתוממו עד מאד ויאמרו את הכל עשה יפה גם החרשים הוא עשה לשמעים גם האלמים למדברים׃ | 37 |
and people were amazed beyond measure saying. "How successfully he does things! Even the deaf he makes to hear, and the dumb to speak."
