מארק 6
| ויצא משם ויבא אל ארצו וילכו אחריו תלמידיו׃ | 1 |
Jesus left that place, and accompanied by his disciples, came into his own part of the country.
| וביום השבת החל ללמד בבית הכנסת וישמעו רבים וישתוממו לאמר מאין לזה כאלה ומה היא החכמה הנתונה לו עד אשר נעשו גבורות כאלה על ידיו׃ | 2 |
When it came Sabbath he began to teach in the synagogue; many, as they listened, were deeply impressed. "Where did he get all this?" they asked; "What is the wisdom that is given to this man, and miracles such as these that happen at his hands?
| הלא זה הוא החרש בן מרים ואחי יעקב ויוסי ויהודה ושמעון והלא אחיותיו אתנו פה ויהי להם למכשול׃ | 3 |
Is not this the carpenter, the son of Mary, and the brother of Jamesand Joses and Judas and Simon? And are not his sisters here with us?"
| ויאמר אליהם ישוע אין הנביא נקלה כי אם בארצו ובין קרוביו ובביתו׃ | 4 |
So they disapproved of him. Then Jesus said to them, "A prophet is not without honor except in his native land and among his relatives and in his home."
| ולא יכל לעשות שם פלא רק על חלשים מעטים שם את ידיו וירפאם׃ | 5 |
And he was unable to do any miracle there, except that he laid his hands on a few sick folk and healed them.
| ויתמה על חסרון אמונתם ויסב בכפרים סבוב ולמד׃ | 6 |
And he wondered at their lack of faith. So he went among the neighboring villages, teaching.
| ויקרא אל שנים העשר ויחל לשלח אותם שנים שנים ויתן להם שלטן על רוחות הטמאה׃ | 7 |
Then summoning the Twelve to him, he began to send them out two by two, giving them authority over unclean spirits.
| ויצו אותם אשר לא ישאו מאומה לדרך זולתי מקל לבדו לא תרמיל ולא לחם ולא נחשת בחגורה׃ | 8 |
He bade them take nothing but a staff for their journey; no bread, no wallet, no coins in their purse;
| רק להיות נעולי סנדל ושתי כתנות לא ילבשו׃ | 9 |
they were to wear sandals, but not to put on two tunics.
| ויאמר אליהם במקום אשר תבאו בית איש שבו בו עד כי תצאו משם׃ | 10 |
"Wherever you enter a house," he told them, "remain there until you leave the place;
| וכל אשר לא יקבלו אתכם ולא ישמעו אליכם צאו משם ונערו את עפר כפות רגליכם לעדות להם אמן אני אמר לכם לסדם ולעמרה יקל ביום הדין מן העיר ההיא׃ | 11 |
and if any place does not receive you, or listen to you, as you go out of it shake off the dust under your feet, as a warning to them."
| ויצאו ויקראו לשוב בתשובה׃ | 12 |
So they fared forth and summoned men to repentance.
| ויגרשו שדים רבים ויסוכו בשמן חלשים רבים וירפאום׃ | 13 |
They cast out many demons, and anointed many sick people with oil and cured them.
| וישמע עליו המלך הורדוס כי נודע שמו ויאמר יוחנן הטובל קם מן המתים ועל כן פעלות בו הגבורות׃ | 14 |
King Herod heard it, for the name of Jesus had become well known, People were saying, "Johnthe Baptist is risen from the dead, and on that account these powers are working in him."
| ואחרים אמרו כי הוא אליהו ואחרים אמרו כי נביא הוא או כאחד הנביאים׃ | 15 |
"He is Elijah," said others. And still others were saying, "He is a prophet, like one of the old prophets."
| וישמע הורדוס ויאמר יוחנן אשר אנכי נשאתי את ראשו מעליו הוא קם מן המתים׃ | 16 |
But when Herod heard, he said, "That Johnwhom I beheaded has come back to life."
| כי הוא הורודס שלח לתפש את יוחנן ויאסרהו בבית הסהר בגלל הורודיה אשת פילפוס אחיו כי אתה לקח לו לאשה׃ | 17 |
Now this Herod had sent and arrested John, and bound him in prison, for the sake of Herodias, his brother Philip’s wife, whom he had married.
| יען אשר אמר יוחנן אל הורדוס אשת אחיך איננה מתרת לך׃ | 18 |
For Johnhad often told Herod, "It is not right for you to live with your brother’s wife."
| ותשטם אותו הורודיה ותבקש המיתו ולא יכלה׃ | 19 |
So Herodias hated him, and wished to put him to death;
| כי הורדוס ירא את יוחנן בדעתו כי הוא איש צדיק וקדוש ויגן בעדו והרבה עשה בשמעו אליו ויאהב לשמע אתו׃ | 20 |
but she could not, for Herod was afraid of Johnbecause he knew that he was a just and holy man. So he kept him safe. When he listened to Johnhe was much exercised, yet he found pleasure in listening to him.
| ויבא היום המכשר כי הורדוס ביום הלדת אתו עשה משתה לגדוליו ולשרי האלפים ולראשי הגליל׃ | 21 |
Then came a convenient day, when Herod on his birthday held a feast for his lords and generals and the leading men of Galilee,
| ותבא בת הורודיה ותרקד ותיטב בעיני הורדוס ובעיני המסבים עמו ויאמר המלך אל הנערה שאלי ממני את אשר תחפצי ואתן לך׃ | 22 |
at which the daughter of Herodias herself came in and danced. She charmed Herod and his guests. "Ask me whatever you want," said the king to the young girl, "and I will give it to you."
| וישבע לה לאמר כל אשר תשאלי ממני אתן לך עד חצי מלכותי׃ | 23 |
He even swore to her that whatever she asked, he would give it to her, up to half his kingdom.
| ותצא ותאמר לאמה מה אשאל ותאמר את ראש יוחנן המטביל׃ | 24 |
So she came out and said to her mother, "What shall I ask for?" "The head of Johnthe Baptist," she replied.
| ותמהר מאד לבוא אל המלך ותשאל לאמר רצוני אשר תתן לי עתה בקערה את ראש יוחנן המטביל׃ | 25 |
So she at once hurried in to the king and made her request, "I want you," she said, "to give me, without delay, the head of Johnthe Baptist on a charger."
| ויתעצב המלך מאד אך בעבור השבועה והמסבים עמו לא רצה להשיב פניה׃ | 26 |
Then the king was exceedingly sorry; yet on account of his oaths and his guests he was unwilling to disappoint her.
| ומיד שלח המלך אחד הטבחים ויצוהו להביא את ראשו׃ | 27 |
So he sent at once a soldier of the guard with orders to bring his head.
| וילך ויכרת את ראשו בבית הסהר ויביאהו בקערה ויתנהו לנערה והנערה נתנה אתו אל אמה׃ | 28 |
And he went and beheaded Johnin prison, brought his head on a platter, and gave it to the young girl, and she gave it to her mother.
| וישמעו תלמידיו ויבאו וישאו את גויתו וישימוה בקבר׃ | 29 |
When John’s disciples heard of this, they came, and took his body, and laid it in a tomb.
| ויקהלו השליחים אל ישוע ויגידו לו את כל אשר עשו ואת אשר למדו׃ | 30 |
When the apostles had come back to Jesus, they told him all the things they had done, and all they had taught.
| ויאמר אליהם באו אתם לבדד אל מקום חרבה ונוחו מעט כי רבים היו הבאים והיצאים עד לאין עת להם לאכול׃ | 31 |
Then he said to them, "Come apart, yourselves, to a quiet spot, and rest a while." For there were many coming and going, and they could not get time even to eat.
| וילכו משם באניה אל מקום חרבה לבדד׃ | 32 |
So they sailed away privately to a solitary place.
| וההמון ראה אותם יצאים ויכירהו רבים וירוצו שמה ברגליהם מכל הערים ויעברו אותם ויאספו אליו׃ | 33 |
However, many saw them going, and recognized them, and ran together by land from all the neighboring towns, and arrived there first.
| ויצא וירא המון עם רב ויהמו מעיו עליהם כי היו כצאן אשר אין להם רעה ויחל ללמד אותם דברים הרבה׃ | 34 |
So when Jesus landed he saw a vast multitude, and he was moved with compassion for them, because they were like sheep without a shepherd, and he began to teach them many things.
| ויהי כאשר רפה היום לערוב ויגשו אליו תלמידיו לאמר הנה המקום חרב והיום רד מאד׃ | 35 |
Then when the day was now far spent, his disciples came to him and said. "This place is desert, and the day is now far spent.
| שלח אותם וילכו אל החצרים והכפרים מסביב לקנות להם לחם כי אין להם מה לאכל׃ | 36 |
Send the people away so that they may go to the farms and villages about here, and buy themselves something to eat."
| ויען ויאמר אליהם תנו אתם להם לאכלה ויאמרו אליו הנלך לקנות לחם במאתים דינר ונתן להם לאכלה׃ | 37 |
In answer he said to them, "You yourselves are to give them food." "Are we to go and buy fifty dollars worth of bread," they said, "and give them food?"
| ויאמר אליהם כמה ככרות לחם יש לכם לכו וראו וידעו ויאמרו חמש ושני דגים׃ | 38 |
"How many loaves have you?" he answered. "Go and see." When they had found out, they said, "Five, and two fishes."
| ויצו אותם לשבת כלם חברה חברה לבדה על ירק הדשא׃ | 39 |
Then he directed them to make all sit down by companies on the green grass.
| וישבו להם שורות שורות למאות ולחמשים׃ | 40 |
And they sat down like beds in a garden, by hundreds and by fifties.
| ויקח את חמשת ככרות הלחם ואת שני הדגים וישא עיניו השמימה ויברך ויפרס את הלחם ויתן לתלמידיו לשום לפניהם ואת שני הדגים חלק לכלם׃ | 41 |
Then he took the five loaves and the two fishes, and looking up to heaven he blessed, broke the loaves in pieces, and kept giving to the disciples to distribute.
| ויאכלו כלם וישבעו׃ | 42 |
The two fish also he divided to them all.
| וישאו מן הפתותים מלוא סלים שנים עשר וגם מן הדגים׃ | 43 |
All ate and had enough; and they carried away broken fragments of bread and of fish, enough to fill twelve baskets.
| והאכלים מן הלחם היו כחמשת אלפי איש׃ | 44 |
Those who ate the bread were five thousand adult men.
| ואחרי כן האיץ בתלמידיו לרדת באניה ולעבור לפניו אל עבר הים אל בית צידה עד שלחו את העם׃ | 45 |
Then he at once compelled the disciples to embark in the boat and go before him to Bethsaida on the other side, while he sent the people away.
| ויהי אחר שלחו אתם ויעל ההרה להתפלל׃ | 46 |
After he had taken leave of them, he went away into the mountain to pray.
| ויהי ערב והאניה באה בתוך הים והוא לבדו ביבשה׃ | 47 |
And when evening came, the boat was half-way across the sea, while he was on shore alone;
| וירא אותם מתעמלים בשוטם כי הרוח לנגדם ויהי כעת האשמרת הרביעית ויבא אליהם מתהלך על פני הים ויואל לעבור לפניהם׃ | 48 |
but when he saw them distressed in rowing (for the wind was against them), about the fourth watch of the night he went to them, walking upon the sea,
| והם בראתם אתו מתהלך על פני הים חשבו כי מראה רוח הוא ויצעקו׃ | 49 |
they thought it was an apparition and shrieked aloud, for they all saw him and were terrified.
| כי כלם ראוהו ויבהלו אז דבר אתם ויאמר אליהם חזקו כי אני הוא אל תיראו׃ | 50 |
But he at once spoke with them, saying. "Courage! It is I. Do not be afraid!"
| וירד אליהם אל האניה והרוח שככה וישתוממו עוד יותר בלבבם ויתמהו׃ | 51 |
Then he got into the boat beside them, and the wind ceased, and they were utterly astounded,
| כי לא השכילו בדבר ככרות הלחם מפני טמטום לבבם׃ | 52 |
for they had not understood about the loaves; on the contrary their heart was hardened.
| ויעברו את הים ויבאו ארצה גניסר ויקרבו אל היבשה׃ | 53 |
When they had crossed over they landed at Gennesaret and moored to the shore.
| ויהי כצאתם מן האניה אז הכירהו׃ | 54 |
As soon as they got out of the boat, the people at once recognized him,
| וירוצו בכל סביבותיהם ויחלו לשאת את החולים במשכבות אל כל מקום אשר שמעו כי שם הוא׃ | 55 |
and began running over that whole country, and carrying the sick about on their beds, wherever they heard he was.
| ובכל מקום אשר יבא אל הכפרים או הערים ואל השדות שם שמו את החולים בחוצות ויתחננו לו כי יגעו רק בציצת בגדו והיה כל אשר נגעו ונושעו׃ | 56 |
And whenever he entered into villages or cities or the fields they would lay the sick in the market-places and beseech him to let them touch even the tassel of his cloak, and all who touched him were made well.
