מארק 5
| ויבאו אל עבר הים אל ארץ הגדרים׃ | 1 |
And they came to the other side of the sea, to the region of the Gadarenes,
| והוא יצא מן האניה והנה איש בא לקראתו מבין הקברים אשר רוח טמאה בו׃ | 2 |
and he having come forth out of the boat, immediately there met him out of the tombs a man with an unclean spirit,
| ומושבו בקברים וגם בעבתים לא יכל איש לאסרו׃ | 3 |
who had his dwelling in the tombs, and not even with chains was any one able to bind him,
| כי פעמים הרבה אסרוהו בכבלים ובעבתים וינתק את העבתים וישבר את הכבלים ואין איש יכל לכבשו׃ | 4 |
because that he many times with fetters and chains had been bound, and pulled in pieces by him had been the chains, and the fetters broken in pieces, and none was able to tame him,
| ותמיד לילה ויומם היה בהרים ובקברים צעק ופצע את עצמו באבנים׃ | 5 |
and always, night and day, in the mountains, and in the tombs he was, crying and cutting himself with stones.
| ויהי כראותו את ישוע מרחוק וירץ וישתחו לו׃ | 6 |
And, having seen Jesus from afar, he ran and bowed before him,
| ויצעק בקול גדול ויאמר מה לי ולך ישוע בן אל עליון באלהים אני משביעך אשר לא תענני׃ | 7 |
and having called with a loud voice, he said, 'What — to me and to thee, Jesus, Son of God the Most High? I adjure thee by God, mayest thou not afflict me!'
| כי הוא אמר אליו צא רוח טמא מן האדם הזה׃ | 8 |
(for he said to him, 'Come forth, spirit unclean, out of the man,')
| וישאל אתו מה שמך ויען ויאמר לגיון שמי כי רבים אנחנו׃ | 9 |
and he was questioning him, 'What [is] thy name?' and he answered, saying, 'Legion [is] my name, because we are many;'
| ויתחנן אליו מאד לבלתי שלחם אל מחוץ לארץ׃ | 10 |
and he was calling on him much, that he may not send them out of the region.
| ועדר חזירים רבים היה שם במרעה ההרים׃ | 11 |
And there was there, near the mountains, a great herd of swine feeding,
| ויתחננו לו כל השדים לאמר שלחנו אל החזירים ונבאה אל תוכם׃ | 12 |
and all the demons did call upon him, saying, 'Send us to the swine, that into them we may enter;'
| וינח להם ויצאו רוחות הטמאה ויבאו בחזירים וישתער העדר מן המורד אל הים כאלפים במספר ויטבעו בים׃ | 13 |
and immediately Jesus gave them leave, and having come forth, the unclean spirits did enter into the swine, and the herd did rush down the steep place to the sea — and they were about two thousand — and they were choked in the sea.
| וינוסו רעי החזירים ויגידו זאת בעיר ובשדות ויצאו לראות מה נהיתה׃ | 14 |
And those feeding the swine did flee, and told in the city, and in the fields, and they came forth to see what it is that hath been done;
| ויבאו אל ישוע ויראו את אחוז השדים אשר הלגיון בו והוא יושב מלבש וטוב שכל וייראו׃ | 15 |
and they come unto Jesus, and see the demoniac, sitting, and clothed, and right-minded — him having had the legion — and they were afraid;
| ויספרו להם הראים את אשר נעשה לאחוז השדים ואת דבר החזירים׃ | 16 |
and those having seen [it], declared to them how it had come to pass to the demoniac, and about the swine;
| ויחלו להתחנן לו לסור מגבוליהם׃ | 17 |
and they began to call upon him to go away from their borders.
| ויהי ברדתו אל האניה התחנן אליו האיש אשר היה אחוז שדים לתתו לשבת עמו׃ | 18 |
And he having gone into the boat, the demoniac was calling on him that he may be with him,
| ולא הניח לו כי אם אמר אליו שוב לביתך אל בני משפחתך והגד להם את הגדלות אשר עשה לך יהוה ויחנך׃ | 19 |
and Jesus did not suffer him, but saith to him, 'Go away to thy house, unto thine own [friends], and tell them how great things the Lord did to thee, and dealt kindly with thee;
| וילך לו ויחל לקרא בעשר הערים את הגדלות אשר עשה לו ישוע ויתמהו כלם׃ | 20 |
and he went away, and began to proclaim in the Decapolis how great things Jesus did to him, and all were wondering.
| וישב ישוע לעבר באניה אל עבר הים ויקהל אליו המון רב והוא על שפת הים׃ | 21 |
And Jesus having passed over in the boat again to the other side, there was gathered a great multitude to him, and he was near the sea,
| והנה בא אחד מראשי הכנסת ושמו יאיר וירא אתו ויפל לרגליו׃ | 22 |
and lo, there doth come one of the chiefs of the synagogue, by name Jairus, and having seen him, he doth fall at his feet,
| ויתחנן אליו מאד לאמר בתי הקטנה חלתה עד למות אנא בוא נא ושים ידיך עליה למען תרפא ותחיה׃ | 23 |
and he was calling upon him much, saying — 'My little daughter is at the last extremity — that having come, thou mayest lay on her [thy] hands, so that she may be saved, and she shall live;'
| וילך אתו וילכו אחריו המון רב וידחקהו׃ | 24 |
and he went away with him. And there was following him a great multitude, and they were thronging him,
| ואשה היתה זבת דם שתים עשרה שנה׃ | 25 |
and a certain woman, having an issue of blood twelve years,
| והיא סבלה הרבה תחת ידי רפאים רבים והוציאה את כל אשר לה ולא להועיל ויהי חליה חזק מאד׃ | 26 |
and many things having suffered under many physicians, and having spent all that she had, and having profited nothing, but rather having come to the worse,
| ויהי כשמעה את שמע ישוע ותבוא בהמון העם מאחריו ותגע בבגדו׃ | 27 |
having heard about Jesus, having come in the multitude behind, she touched his garment,
| כי אמרה רק אם אגע בבגדיו אושע׃ | 28 |
for she said — 'If even his garments I may touch, I shall be saved;'
| וייבש מקור דמיה פתאם ותבן בבשרה כי נרפא נגעה׃ | 29 |
and immediately was the fountain of her blood dried up, and she knew in the body that she hath been healed of the plague.
| וברגע ידע ישוע בנפשו כי גבורה יצאה ממנו ויפן בתוך העם ויאמר מי נגע בבגדי׃ | 30 |
And immediately Jesus having known in himself that out of him power had gone forth, having turned about in the multitude, said, 'Who did touch my garments?'
| ויאמר אליו תלמידיו אתה ראה את ההמון דוחק אתך ואמרת מי נגע בי׃ | 31 |
and his disciples said to him, 'Thou seest the multitude thronging thee, and thou sayest, 'Who did touch me!'
| ויבט סביב לראות את אשר עשתה זאת׃ | 32 |
And he was looking round to see her who did this,
| ותירא האשה ותחרד כי ידעה את אשר נעשה לה ותבא ותפל לפניו ותגד לו את האמת כלה׃ | 33 |
and the woman, having been afraid, and trembling, knowing what was done on her, came, and fell down before him, and told him all the truth,
| ויאמר אליה בתי אמונתך הושיעה לך לכי לשלום וחיית מנגעך׃ | 34 |
and he said to her, 'Daughter, thy faith hath saved thee; go away in peace, and be whole from thy plague.'
| עודנו מדבר והנה באים מבית ראש הכנסת לאמר בתך מתה למה תטריח עוד את המורה׃ | 35 |
As he is yet speaking, there come from the chief of the synagogue's [house, certain], saying — 'Thy daughter did die, why still dost thou harass the Teacher?'
| וכשמע ישוע את הדבר אשר דברו ויאמר אל ראש הכנסת אל תירא רק האמינה׃ | 36 |
And Jesus immediately, having heard the word that is spoken, saith to the chief of the synagogue, 'Be not afraid, only believe.'
| ולא הניח לאיש ללכת אתו בלתי אם לפטרוס וליעקב וליוחנן אחי יעקב׃ | 37 |
And he did not suffer any one to follow with him, except Peter, and James, and John the brother of James;
| ויבא בית ראש הכנסת וירא המון הבכים והמיללים הרבה׃ | 38 |
and he cometh to the house of the chief of the synagogue, and seeth a tumult, much weeping and wailing;
| ובבאו אמר אליהם מה תהמו ותבכו הנערה לא מתה אך ישנה היא׃ | 39 |
and having gone in he saith to them, 'Why do ye make a tumult, and weep? the child did not die, but doth sleep;
| וישחקו לו והוא גרש את כלם ויקח את אבי הנערה ואת אמה ואת אשר אתו ויבא החדרה אשר שם שכבת הנערה׃ | 40 |
and they were laughing at him. And he, having put all forth, doth take the father of the child, and the mother, and those with him, and goeth in where the child is lying,
| ויאחז ביד הנערה ויאמר אליה טליתא קומי אשר פרושו הילדה אני אמר לך קומי נא׃ | 41 |
and, having taken the hand of the child, he saith to her, 'Talitha cumi;' which is, being interpreted, 'Damsel (I say to thee), arise.'
| ומיד קמה הילדה ותתהלך והיא בת שתים עשרה שנה וישמו שמה גדולה׃ | 42 |
And immediately the damsel arose, and was walking, for she was twelve years [old]; and they were amazed with a great amazement,
| ויזהר אותם מאד שלא יודע הדבר לאיש ויאמר לתת לה לאכול׃ | 43 |
and he charged them much, that no one may know this thing, and he said that there be given to her to eat.
