< מארק 11 >
ויהי כאשר קרבו לירושלים אל בית פגי ובית היני בהר הזיתים וישלח שנים מתלמידיו׃ | 1 |
And when they come nigh to Jerusalem, to Bethphage, and Bethany, unto the mount of the Olives, he sendeth forth two of his disciples,
ויאמר אליהם לכו אל הכפר אשר ממולכם והיה כבאכם שמה תמצאו עיר אסור אשר לא ישב עליו אדם אותו התירו והביאו׃ | 2 |
and saith to them, 'Go away to the village that is over-against you, and immediately, entering into it, ye shall find a colt tied, on which no one of men hath sat, having loosed it, bring [it]:
וכי יאמר אליכם איש למה תעשו זאת ואמרתם האדון צריך לו וברגע ישלחנו הנה׃ | 3 |
and if any one may say to you, Why do ye this? say ye that the lord hath need of it, and immediately he will send it hither.'
וילכו וימצאו העיר אסור אל השער בחוץ על אם הדרך ויתירוהו׃ | 4 |
And they went away, and found the colt tied at the door without, by the two ways, and they loose it,
ואנשים מן העמדים שם אמרו אליהם מה זאת תעשו להתיר את העיר׃ | 5 |
and certain of those standing there said to them, 'What do ye — loosing the colt?'
ויאמרו אליהם כאשר צום ישוע ויניחו להם׃ | 6 |
and they said to them as Jesus commanded, and they suffered them.
ויביאו את העיר אל ישוע וישליכו עליו את בגדיהם וישב עליו׃ | 7 |
And they brought the colt unto Jesus, and did cast upon it their garments, and he sat upon it,
ורבים פרשו את בגדיהם על הדרך ואחרים כרתו ענפים מן העצים וישטחו על הדרך׃ | 8 |
and many did spread their garments in the way, and others were cutting down branches from the trees, and were strewing in the way.
וההלכים לפניו ואחריו צעקים לאמר הושע נא ברוך הבא בשם יהוה׃ | 9 |
And those going before and those following were crying out, saying, 'Hosanna! blessed [is] he who is coming in the name of the Lord;
ברוכה מלכות דוד אבינו הבאה בשם יהוה הושע נא במרומים׃ | 10 |
blessed is the coming reign, in the name of the Lord, of our father David; Hosanna in the highest.'
ויבא ישוע ירושלים ואל בית המקדש וירא ויתבונן על הכל והיום רפה לערוב ויצא אל בית היני עם שנים העשר׃ | 11 |
And Jesus entered into Jerusalem, and into the temple, and having looked round on all things, it being now evening, he went forth to Bethany with the twelve.
ויהי ממחרת בצאתם מבית היני וירעב׃ | 12 |
And on the morrow, they having come forth from Bethany, he hungered,
וירא תאנה מרחוק ולא עלים ויבא לראות הימצא בה פרי ויקרב אליה ולא מצא בה כי אם עלים לבד כי לא היתה עת תאנים׃ | 13 |
and having seen a fig-tree afar off having leaves, he came, if perhaps he shall find anything in it, and having come to it, he found nothing except leaves, for it was not a time of figs,
ויען ויאמר אליה מעתה איש אל יאכל פרי ממך עד עולם וישמעו תלמידיו׃ (aiōn ) | 14 |
and Jesus answering said to it, 'No more from thee — to the age — may any eat fruit;' and his disciples were hearing. (aiōn )
ויבאו ירושלים ויבא ישוע אל המקדש ויחל לגרש משם את המוכרים ואת הקונים ויהפך את שלחנות השלחנים ואת מושבות מכרי היונים׃ | 15 |
And they come to Jerusalem, and Jesus having gone into the temple, began to cast forth those selling and buying in the temple, and the tables of the money-changers and the seats of those selling the doves, he overthrew,
ולא הניח לאיש לשאת כלי דרך המקדש׃ | 16 |
and he did not suffer that any might bear a vessel through the temple,
וילמד ויאמר להם הלא כתוב כי ביתי בית תפלה יקרא לכל העמים ואתם עשיתם אתו מערת פריאים׃ | 17 |
and he was teaching, saying to them, 'Hath it not been written — My house a house of prayer shall be called for all the nations, and ye did make it a den of robbers?'
וישמעו הסופרים וראשי הכהנים ויתנכלו אתו להשמידו כי יראו מפניו יען אשר כל העם משתוממים על תורתו׃ | 18 |
And the scribes and the chief priests heard, and they were seeking how they shall destroy him, for they were afraid of him, because all the multitude was astonished at his teaching;
ויהי בערב ויצא אל מחוץ לעיר׃ | 19 |
and when evening came, he was going forth without the city.
ויהי הם עברים בבקר ויראו את התאנה כי יבשה עם שרשיה׃ | 20 |
And in the morning, passing by, they saw the fig-tree having been dried up from the roots,
ויזכר פטרוס ויאמר אליו רבי הנה התאנה אשר אררתה יבשה׃ | 21 |
and Peter having remembered saith to him, 'Rabbi, lo, the fig-tree that thou didst curse is dried up.'
ויען ישוע ויאמר אליהם תהי נא בכם אמונת אלהים׃ | 22 |
And Jesus answering saith to them, 'Have faith of God;
כי אמן אמר אני לכם כל אשר יאמר אל ההר הזה הנשא והעתק אל תוך הים ואין ספק בלבבו כי אם יאמין כי יהיה כאשר אמר כן גם יהיה לו׃ | 23 |
for verily I say to you, that whoever may say to this mount, Be taken up, and be cast into the sea, and may not doubt in his heart, but may believe that the things that he saith do come to pass, it shall be to him whatever he may say.
על כן אני אמר לכם כל אשר תשאלו בהתפללכם האמינו כי תקחו ויהי לכם׃ | 24 |
Because of this I say to you, all whatever — praying — ye do ask, believe that ye receive, and it shall be to you.
וכי תעמדו להתפלל תסלחו לכל איש את אשר בלבבכם עליו למען יסלח לכם אביכם שבשמים אף הוא את פשעיכם׃ | 25 |
'And whenever ye may stand praying, forgive, if ye have anything against any one, that your Father also who is in the heavens may forgive you your trespasses;
ואתם אם לא תסלחו אף אביכם שבשמים לא יסלח לכם את פשעיכם׃ | 26 |
and, if ye do not forgive, neither will your Father who is in the heavens forgive your trespasses.'
וישובו ויבאו ירושלים ויהי הוא מתהלך במקדש ויבאו אליו הכהנים הגדולים והסופרים והזקנים׃ | 27 |
And they come again to Jerusalem, and in the temple, as he is walking, there come unto him the chief priests, and the scribes, and the elders,
ויאמרו אליו באי זו רשות אתה עשה אלה ומי נתן לך את הרשות הזאת לעשות את אלה׃ | 28 |
and they say to him, 'By what authority dost thou these things? and who gave thee this authority that these things thou mayest do?'
ויאמר ישוע אליהם גם אני אשאלה אתכם דבר אחד ואתם השיבוני ואמר לכם באי זו רשות אני עשה אלה׃ | 29 |
And Jesus answering said to them, 'I will question you — I also — one word; and answer me, and I will tell you by what authority I do these things;
טבילת יוחנן המן השמים היתה אם מבני אדם השיבוני׃ | 30 |
the baptism of John — from heaven was it? or from men? answer me.'
ויחשבו כה וכה בקרבם לאמר אם נאמר מן השמים יאמר מדוע אפוא לא האמנתם לו׃ | 31 |
And they were reasoning with themselves, saying, 'If we may say, From heaven, he will say, Wherefore, then, did ye not believe him?
או הנאמר מבני אדם וייראו את העם כי כלם חשבו את יוחנן לנביא באמת׃ | 32 |
But if we may say, From men,' — they were fearing the people, for all were holding John that he was indeed a prophet;
ויענו ויאמרו אל ישוע לא ידענו ויען ישוע ויאמר אליהם אם כן גם אני לא אמר לכם באי זו רשות אני עשה אלה׃ | 33 |
and answering they say to Jesus, 'We have not known;' and Jesus answering saith to them, 'Neither do I tell you by what authority I do these things.'