לוּקָס 14

1 ויהי בבאו בשבת אל בית אחד מראשי הפרושים לאכל לחם והמה ארבים לו׃

And it came to pass, when he had come into the house of one of the chief men of the Pharisees on the sabbath to eat bread, that they were watching him.

2 והנה איש אחד לפניו אשר גופו צבה ממים׃

And lo! there was a certain man before him, who had the dropsy.

3 ויען ישוע ויאמר אל בעלי התורה ואל הפרושים לאמר המתר לרפא בשבת אם לא ויחרישו׃

And Jesus answering spoke to the lawyers and Pharisees, saying, Is it lawful to cure on the sabbath, or not?

4 ויאחז בו וירפאהו וישלחהו׃

But they were silent. And taking hold of him, he cured him, and sent him away.

5 ויען ויאמר אליהם מי מכם אשר חמרו או שורו יפול אל הבאר ולא ימהר להעלותו ביום השבת׃

And he answered them and said, Who is there of you, who, if his son or his ox fall into a pit, will not immediately pull him out on the sabbath-day?

6 ולא יכלו להשיב על זאת דבר׃

And they could make no answer to this.

7 וישא משלו אל הקרואים בראותו איך בחרו להם להסב בראש ויאמר אליהם׃

And he spoke a parable to those who were invited, when he observed how they chose out the highest places at the table, saying to them,

8 כי יקרא אתך איש אל החתנה אל תסב בראש פן יקרא שמה איש נכבד ממך׃

When thou art invited by any one to a wedding, do not take the highest place, lest one more honorable than thou may have been invited by him;

9 ובא הקרא אותך ואותו ואמר אליך פנה מקום לזה ואז תקום בכלמה לקחת את המקום האחרון׃

and he who invited thee and him come and say to thee, Give place to this man; and then thou wilt begin with shame to take the lowest place.

10 אבל כי תקרא לך והסב במקום האחרון למען יבא הקרא אתך ואמר אליך אהובי עלה למעלה מזה והיה לך כבוד לפני המסבים עמך׃

But when thou art invited, go and recline in the lowest place, that when he who invited thee cometh, he may say to thee, Friend, go up higher. Then wilt thou have honor in the presence of all who are at table with thee.

11 כי כל המרומם את עצמו ישפל והמשפיל את עצמו ירומם׃

For every one that exalteth himself will be humbled; and he that humbleth himself will be exalted.

12 וגם אל האיש אשר קרא אותו אמר כי תעשה סעודת צהרים או סעודת ערב אל תקרא לאהביך ולאחיך ולקרוביך ולשכניך העשירים פן יקראו לך גם המה והיה לך לשלום׃

And he said also to him who invited him, When thou makest a dinner or a supper, do not invite thy friends, nor thy brothers, nor thy kinsmen, nor rich neighbors; lest they too invite thee in return, and a recompense be made thee.

13 אבל כי תעשה משתה קרא לעניים ולנשברים ולפסחים ולעורים׃

But when thou makest a feast, call the poor, the maimed, the lame, the blind;

14 ואשריך באשר אין להם לשלם לך כי ישלם לך בתחית הצדיקים׃

and thou shalt be blessed, because they cannot recompense thee; but thou shalt be recompensed at the resurrection of the righteous.

15 וישמע זאת אחד מן המסבים ויאמר אליו אשרי האכל לחם במלכות האלהים׃

And one of those who were at table with him, hearing this, said to him, Blessed is he who shall eat bread in the kingdom of God.

16 והוא אמר אליו איש אחד עשה סעודה גדולה ויקרא לרבים׃

And he said to him, A certain man made a great supper, and invited many.

17 וישלח את עבדו לעת הסעודה לאמר אל הקרואים באו כי כבר מוכן הכל׃

And at the hour of supper he sent his servant to say to those who had been invited, Come, for things are now ready.

18 ויחלו כלם פה אחד להתנצל ויאמר אליו הראשון שדה קניתי ועלי לצאת לראתו אבקש ממך נקני׃

And all with one accord began to excuse themselves. The first said to him, I have bought a piece of land, and must needs go out and see it; I pray that I may be excused.

19 ואחר אמר חמשת צמדי בקר קניתי ואני הלך לבחן אותם אבקש ממך נקני׃

And another said, I have bought five yoke of oxen, and am going out to try them; I pray that I may be excused.

20 ואחר אמר אשה לקחתי ובעבור זאת לא אוכל לבוא׃

And another said, I have married a wife, and therefore I cannot come.

21 ויבא העבד ויגד את הדברים האלה לאדניו ויקצף בעל הבית ויאמר לעבדו מהר צא אל רחבות העיר ואל הוצותיה והבא הנה את העניים ואת הנשברים ואת העורים ואת הפסחים׃

And the servant came, and reported these things to his lord. Then the master of the house, being angry, said to his servant, Go out quickly into the streets and lanes of the city, and bring in hither the poor, and the maimed, the blind, and the lame.

22 ויאמר העבד אדני כאשר צוית כן נעשה ויש עוד מקום׃

And the servant said, Lord, what thou didst command hath been done, and yet there is room.

23 ויאמר האדון אל העבד צא אל הדרכים ואל הגדרות ופצר בהם לבוא למען ימלא ביתי׃

And the lord said to the servant, Go out into the highways and hedges, and constrain them to come in, that my house may be filled.

24 כי אני אמר לכם אין אחד מן האנשים הקרואים ההם אשר יטעם סעודתי׃

For I say to you, that none of those men who were invited shall taste of my supper.

25 והמון עם רב הלכים אתו ויפן ויאמר אליהם׃

And great multitudes were going with him; and he turned and said to them,

26 איש כי יבוא אלי ולא ישנא את אביו ואת אמו ואת אשתו ואת בניו ואת אחיו ואת אחיתיו ואף גם את נפשו לא יוכל להיות תלמידי׃

If any one cometh to me, and hateth not his father and mother and wife and children and brothers and sisters, yea, and his own life also, he cannot be my disciple.

27 ואשר לא ישא את צלבו ובא אחרי לא יוכל להיות תלמידי׃

Whoever doth not bear his own cross and follow me, cannot be my disciple.

28 כי מי מכם החפץ לבנות מגדל הלא ישב בראשונה ויחשב את ההוצאות אם השג תשיג ידו להשלימו׃

For which of you, intending to build a tower, doth not sit down first and count the cost, whether he hath the means to finish it?

29 פן ישים את היסוד ולא יוכל לכלותו והיה כל הראים יקומו להלעיג לו לאמר׃

lest haply when he hath laid a foundation, and is not able to finish, all that behold begin to make sport of him,

30 כי זה האיש החל לבנות ולא יכל לכלות׃

saying, This man began to build, and was not able to finish.

31 אז מי הוא המלך הקם להתגרות מלחמה במלך אחר ולא ישב בראשונה ויתיעץ אם יוכל בעשרת אלפים לערך לקראת הבא עליו בעשרים אלף׃

Or what king, setting out to give battle to another king, will not first sit down and consider whether he be able with ten thousand to meet him that cometh against him with twenty thousand?

32 ואם לא ושלח אליו מלאכים בעודנו רחוק לבקש שלום׃

Else, while the other is yet a great way off, he sendeth an embassy, and asketh conditions of peace.

33 ככה כל איש מכם אשר לא נפטר מכל רכושו לא יוכל להיות תלמידי׃

So likewise, whoever of you doth not forsake all that he hath, cannot be my disciple.

34 טוב המלח ואם המלח היה תפל במה יתקן׃

Salt then is good; but if the salt itself have lost its savor, wherewith shall it be seasoned?

35 לא יצלח גם לאדמה גם לדמן החוצה ישליכהו מי אשר אזנים לו לשמע ישמע׃

It is fit neither for the land, nor for the dunghill; men cast it out. He that hath ears, let him hear.