לוּקָס 11
| ויהי הוא מתפלל במקום אחד ויאמר אליו אחד מתלמידיו אחרי כלותו אדני למדנו להתפלל כאשר למד גם יוחנן את תלמידיו׃ | 1 |
And it came to pass, in his being in a certain place praying, as he ceased, a certain one of his disciples said unto him, 'Sir, teach us to pray, as also John taught his disciples.'
| ויאמר אליהם כי תתפללו אמרו אבינו שבשמים יתקדש שמך תבוא מלכותך יעשה רצונך כמו בשמים כן בארץ׃ | 2 |
And he said to them, 'When ye may pray, say ye: Our Father who art in the heavens; hallowed be Thy name: Thy reign come; Thy will come to pass, as in heaven also on earth;
| את לחם חקנו תן לנו יום יום׃ | 3 |
our appointed bread be giving us daily;
| וסלח לנו את חובתנו כי סלחים גם אנחנו לכל החיב לנו ואל תביאנו לידי נסיון כי אם הצילנו מן הרע׃ | 4 |
and forgive us our sins, for also we ourselves forgive every one indebted to us; and mayest Thou not bring us into temptation; but do Thou deliver us from the evil.'
| ויאמר אליהם מי בכם אשר יהיה לו אהב והלך ובא אליו בחצות הלילה ואמר אליו ידידי הלוני שלשת ככרות לחם׃ | 5 |
And he said unto them, 'Who of you shall have a friend, and shall go on unto him at midnight, and may say to him, Friend, lend me three loaves,
| כי אהבי בא אלי מן הדרך ואין לי דבר לשום לפניו׃ | 6 |
seeing a friend of mine came out of the way unto me, and I have not what I shall set before him,
| והוא מלפנים יענה ויאמר אל תוגיעני כי כבר נסגרה הדלת וילדי שוכבים עמדי במטה לא אוכל לקום ולתת לך׃ | 7 |
and he from within answering may say, Do not give me trouble, already the door hath been shut, and my children with me are in the bed, I am not able, having risen, to give to thee.
| אני אמר לכם גם כי לא יקום לתת לו על היותו אהבו יקום בעבור עזות פניו ויתן לו ככל צרכו׃ | 8 |
'I say to you, even if he will not give to him, having risen, because of his being his friend, yet because of his importunity, having risen, he will give him as many as he doth need;
| וגם אני אמר לכם שאלו וינתן לכם דרשו ותמצאו דפקו ויפתח לכם׃ | 9 |
and I say to you, Ask, and it shall be given to you; seek, and ye shall find; knock, and it shall be opened to you;
| כי כל השאל יקבל והדרש ימצא ולדפק יפתח׃ | 10 |
for every one who is asking doth receive; and he who is seeking doth find; and to him who is knocking it shall be opened.
| ומי בכם האב אשר ישאל ממנו בנו לחם ונתן לו אבן ואם דג היתן לו נחש תחת הדג׃ | 11 |
'And of which of you — the father — if the son shall ask a loaf, a stone will he present to him? and if a fish, will he instead of a fish, a serpent present to him?
| או כי ישאלנו ביצה היתן לו עקרב׃ | 12 |
and if he may ask an egg, will he present to him a scorpion?
| הן אתם הרעים ידעים לתת מתנות טבות לבניכם אף כי האב מן השמים יתן את רוח הקדש לשאלים מאתו׃ | 13 |
If, then, ye, being evil, have known good gifts to be giving to your children, how much more shall the Father who is from heaven give the Holy Spirit to those asking Him!'
| ויהי היום ויגרש שד והוא אלם ויהי אחרי צאת השד וידבר האלם ויתמהו העם׃ | 14 |
And he was casting forth a demon, and it was dumb, and it came to pass, the demon having gone forth, the dumb man spake, and the multitudes wondered,
| ויש אשר אמרו בבעל זבוב שר השדים הוא מגרש את השדים׃ | 15 |
and certain of them said, 'By Beelzeboul, ruler of the demons, he doth cast forth the demons;'
| ויש אשר נסוהו וישאלו ממנו אות מן השמים׃ | 16 |
and others, tempting, a sign out of heaven from him were asking.
| והוא ידע את מחשבותם ויאמר אליהם כל ממלכה הנחלקה על עצמה תחרב ובית יפל על בית׃ | 17 |
And he, knowing their thoughts, said to them, 'Every kingdom having been divided against itself is desolated; and house against house doth fall;
| וגם השטן אם נחלק על עצמו איככה תכון ממלכתו כי אמרתם שבבעל זבוב מגרש אני את השדים׃ | 18 |
and if also the Adversary against himself was divided, how shall his kingdom be made to stand? for ye say, by Beelzeboul is my casting forth the demons.
| ואם אני מגרש את השדים בבעל זבוב בניכם במי הם מגרשים אתם על כן המה יהיו שפטיכם׃ | 19 |
'But if I by Beelzeboul cast forth the demons — your sons, by whom do they cast forth? because of this your judges they shall be;
| ואם באצבע אלהים מגרש אני את השדים הנה הגיעה אליכם מלכות האלהים׃ | 20 |
but if by the finger of God I cast forth the demons, then come unawares upon you did the reign of God.
| בהיות הגבור שמר את חצרו והוא מזין והיה רכושו שלום׃ | 21 |
'When the strong man armed may keep his hall, in peace are his goods;
| ואם יבוא עליו חזק ממנו ותקפו ישא ממנו את נשקו אשר בטח בו ואת מלקחו יחלק׃ | 22 |
but when the stronger than he, having come upon [him], may overcome him, his whole-armour he doth take away in which he had trusted, and his spoils he distributeth;
| כל אשר איננו אתי הוא לנגדי ואשר איננו מאסף אתי הוא מפזר׃ | 23 |
he who is not with me is against me, and he who is not gathering with me doth scatter.
| הרוח הטמאה אחרי צאתה מן האדם תשוטט במקמות ציה לבקש לה מנוחה ולא תמצא אז תאמר אשובה נא אל ביתי אשר יצאתי משם׃ | 24 |
'When the unclean spirit may go forth from the man it walketh through waterless places seeking rest, and not finding, it saith, I will turn back to my house whence I came forth;
| ובבואה תמצא אתו מטאטא ומהדר׃ | 25 |
and having come, it findeth [it] swept and adorned;
| ואחר תלך ולקחה שבע רוחות אחרות רעות ממנה ובאו ושכנו שם והיתה אחרית האדם ההוא רעה מראשיתו׃ | 26 |
then doth it go, and take to it seven other spirits more evil than itself, and having entered, they dwell there, and the last of that man becometh worst than the first.'
| ויהי כדברו את הדברים האלה ואשה אחת מן העם נשאה את קולה ותאמר אליו אשרי הבטן אשר נשאתך והשדים אשר ינקת׃ | 27 |
And it came to pass, in his saying these things, a certain woman having lifted up the voice out of the multitude, said to him, 'Happy the womb that carried thee, and the paps that thou didst suck!'
| והוא אמר ואף כי אשרי השמעים והשמרים את דבר האלהים׃ | 28 |
And he said, 'Yea, rather, happy those hearing the word of God, and keeping [it]!'
| ויקבצו עם רב ויחל לדבר הדור הזה דור רע הוא אות הוא מבקש ואות לא ינתן לו בלתי אם אות יונה הנביא׃ | 29 |
And the multitudes crowding together upon him, he began to say, 'This generation is evil, a sign it doth seek after, and a sign shall not be given to it, except the sign of Jonah the prophet,
| כי כאשר היה יונה לאנשי נינוה לאות כן יהיה גם בן האדם לדור הזה׃ | 30 |
for as Jonah became a sign to the Ninevites, so also shall the Son of Man be to this generation.
| מלכת תימן תקום במשפט עם אנשי הדור הזה והרשיעה אותם כי באה מקצות הארץ לשמע את חכמת שלמה והנה יש פה גדול משלמה׃ | 31 |
'A queen of the south shall rise up in the judgment with the men of this generation, and shall condemn them, because she came from the ends of the earth to hear the wisdom of Solomon; and lo, greater than Solomon here!
| אנשי נינוה יקומו במשפט עם הדור הזה והרשיעהו כי הם שבו בקריאת יונה והנה יש פה גדול מיונה׃ | 32 |
'Men of Nineveh shall stand up in the judgment with this generation, and shall condemn it, because they reformed at the proclamation of Jonah; and lo, greater than Jonah here!
| אין מדליק נר אשר ישימהו בסתר או תחת האיפה כי אם על המנורה למען יראו באי הבית את אורו׃ | 33 |
'And no one having lighted a lamp, doth put [it] in a secret place, nor under the measure, but on the lamp-stand, that those coming in may behold the light.
| נר הגוף הוא העין לכן בהיות עינך תמימה גם כל גופך יאור ובהיותה רעה וחשך גם גופך׃ | 34 |
'The lamp of the body is the eye, when then thine eye may be simple, thy whole body also is lightened; and when it may be evil, thy body also is darkened;
| על כן השמר לך פן יחשך האור אשר בקרבך׃ | 35 |
take heed, then, lest the light that [is] in thee be darkness;
| והנה אם גופך כלו אור ואין בו כל דבר חשך אז יאור כלו והיה כהאיר לך הנר בברק נגהו׃ | 36 |
if then thy whole body is lightened, not having any part darkened, the whole shall be lightened, as when the lamp by the brightness may give thee light.'
| ויהי בדברו ויבקש ממנו פרוש אחד לאכל אתו לחם ויבא הביתה ויסב׃ | 37 |
And in [his] speaking, a certain Pharisee was asking him that he might dine with him, and having gone in, he reclined (at meat),
| ויתמה הפרוש בראתו אשר לא נטל ידיו בראשונה לפני הסעודה׃ | 38 |
and the Pharisee having seen, did wonder that he did not first baptize himself before the dinner.
| ויאמר אליו האדון כעת אתם הפרושים מטהרים את הכום והקערה מחוץ והפנימי אשר בכם הוא מלא גזל ורשע׃ | 39 |
And the Lord said unto him, 'Now do ye, the Pharisees, the outside of the cup and of the plate make clean, but your inward part is full of rapine and wickedness;
| הכסילים הלא עשה החיצון גם עשה את הפנימי׃ | 40 |
unthinking! did not He who made the outside also the inside make?
| אבל תנו לצדקה את אשר בם והנה הכל טהור לכם׃ | 41 |
But what ye have give ye [as] alms, and, lo, all things are clean to you.
| אך אוי לכם הפרושים כי תעשרו את המנתא ואת הפיגם ואת כל הירק ותעברו את המשפט ואת אהבת אלהים והיה לכם לעשות את אלה ולא להניח גם את אלה׃ | 42 |
'But woe to you, the Pharisees, because ye tithe the mint, and the rue, and every herb, and ye pass by the judgment, and the love of God; these things it behoveth to do, and those not to be neglecting.
| אוי לכם הפרושים כי תאהבו את מושב הראש בבתי הכנסיות ואת שאלות שלומכם בשוקים׃ | 43 |
'Woe to you, the Pharisees, because ye love the first seats in the synagogues, and the salutations in the market-places.
| אוי לכם הסופרים והפרושים החנפים כי אתם כקברים הנסתרים ובני האדם מתהלכים עליהם ולא ידעו׃ | 44 |
'Woe to you, scribes and Pharisees, hypocrites, because ye are as the unseen tombs, and the men walking above have not known.'
| ויען אחד מבעלי התורה ויאמר אליו רבי בדבריך אלה תחרף גם אתנו׃ | 45 |
And one of the lawyers answering, saith to him, 'Teacher, these things saying, us also thou dost insult;'
| ויאמר אוי גם לכם בעלי התורה כי עמסים אתם על בני האדם משאות כבדים מסבל ואתם בעצמכם אינכם נגעים במשאות גם באחת מאצבעותיכם׃ | 46 |
and he said, 'And to you, the lawyers, woe! because ye burden men with burdens grievous to be borne, and ye yourselves with one of your fingers do not touch the burdens.
| אוי לכם כי בונים אתם את קברות הנביאים ואבותיכם הרגו אותם׃ | 47 |
'Woe to you, because ye build the tombs of the prophets, and your fathers killed them.
| וכן אתם מעידים ורוצים במעשי אבותיכם כי המה הרגו אותם ואתם בונים את קבריהם׃ | 48 |
Then do ye testify, and are well pleased with the works of your fathers, because they indeed killed them, and ye do build their tombs;
| בעבור זאת גם אמרה חכמת האלהים אשלח אליהם נביאים ושליחים ומהם יהרגו וירדפו׃ | 49 |
because of this also the wisdom of God said: I will send to them prophets, and apostles, and some of them they shall kill and persecute,
| למען ידרש מן הדור הזה דם כל הנביאים אשר נשפך למן הוסד הארץ׃ | 50 |
that the blood of all the prophets, that is being poured forth from the foundation of the world, may be required from this generation;
| מדם הבל עד דם זכריהו אשר נהרג בין המזבח ולבית הן אמר אני לכם דרוש ידרש מן הדור הזה׃ | 51 |
from the blood of Abel unto the blood of Zacharias, who perished between the altar and the house; yes, I say to you, It shall be required from this generation.
| אוי לכם בעלי התורה כי הסירתם את מפתח הדעת אתם לא באתם ואת הבאים מנעתם׃ | 52 |
'Woe to you, the lawyers, because ye took away the key of the knowledge; yourselves ye did not enter; and those coming in, ye did hinder.'
| ויהי כדברו להם את אלה ויחלו הסופרים והפרושים לשטם אותו מאד ולהקשות לו בדברים רבים׃ | 53 |
And in his speaking these things unto them, the scribes and the Pharisees began fearfully to urge and to press him to speak about many things,
| ויארבו לו ויבקשו לצודד דבר מפיהו למען ימצאו עליו שטנה׃ | 54 |
laying wait for him, and seeking to catch something out of his mouth, that they might accuse him.
