איוב 7
| הלא צבא לאנוש על ארץ וכימי שכיר ימיו׃ | 1 |
Is there not a warfare to man on earth? And as the days of an hireling his days?
| כעבד ישאף צל וכשכיר יקוה פעלו׃ | 2 |
As a servant desireth the shadow, And as a hireling expecteth his wage,
| כן הנחלתי לי ירחי שוא ולילות עמל מנו לי׃ | 3 |
So I have been caused to inherit months of vanity, And nights of misery they numbered to me.
| אם שכבתי ואמרתי מתי אקום ומדד ערב ושבעתי נדדים עדי נשף׃ | 4 |
If I lay down then I said, 'When do I rise!' And evening hath been measured, And I have been full of tossings till dawn.
| לבש בשרי רמה וגיש עפר עורי רגע וימאס׃ | 5 |
Clothed hath been my flesh [with] worms, And a clod of dust, My skin hath been shrivelled and is loathsome,
| ימי קלו מני ארג ויכלו באפס תקוה׃ | 6 |
My days swifter than a weaving machine, And they are consumed without hope.
| זכר כי רוח חיי לא תשוב עיני לראות טוב׃ | 7 |
Remember Thou that my life [is] a breath, Mine eye turneth not back to see good.
| לא תשורני עין ראי עיניך בי ואינני׃ | 8 |
The eye of my beholder beholdeth me not. Thine eyes [are] upon me — and I am not.
| כלה ענן וילך כן יורד שאול לא יעלה׃ (Sheol h7585) | 9 |
Consumed hath been a cloud, and it goeth, So he who is going down to Sheol cometh not up. (Sheol h7585)
| לא ישוב עוד לביתו ולא יכירנו עוד מקמו׃ | 10 |
He turneth not again to his house, Nor doth his place discern him again.
| גם אני לא אחשך פי אדברה בצר רוחי אשיחה במר נפשי׃ | 11 |
Also I — I withhold not my mouth — I speak in the distress of my spirit, I talk in the bitterness of my soul.
| הים אני אם תנין כי תשים עלי משמר׃ | 12 |
A sea -[monster] am I, or a dragon, That thou settest over me a guard?
| כי אמרתי תנחמני ערשי ישא בשיחי משכבי׃ | 13 |
When I said, 'My bed doth comfort me,' He taketh away in my talking my couch.
| וחתתני בחלמות ומחזינות תבעתני׃ | 14 |
And thou hast affrighted me with dreams, And from visions thou terrifiest me,
| ותבחר מחנק נפשי מות מעצמותי׃ | 15 |
And my soul chooseth strangling, Death rather than my bones.
| מאסתי לא לעלם אחיה חדל ממני כי הבל ימי׃ | 16 |
I have wasted away — not to the age do I live. Cease from me, for my days [are] vanity.
| מה אנוש כי תגדלנו וכי תשית אליו לבך׃ | 17 |
What [is] man that Thou dost magnify him? And that Thou settest unto him Thy heart?
| ותפקדנו לבקרים לרגעים תבחננו׃ | 18 |
And inspectest him in the mornings, In the evenings dost try him?
| כמה לא תשעה ממני לא תרפני עד בלעי רקי׃ | 19 |
How long dost Thou not look from me? Thou dost not desist till I swallow my spittle.
| חטאתי מה אפעל לך נצר האדם למה שמתני למפגע לך ואהיה עלי למשא׃ | 20 |
I have sinned, what do I to Thee, O watcher of man? Why hast Thou set me for a mark to Thee, And I am for a burden to myself — and what?
| ומה לא תשא פשעי ותעביר את עוני כי עתה לעפר אשכב ושחרתני ואינני׃ | 21 |
Thou dost not take away my transgression, And cause to pass away mine iniquity, Because now, for dust I lie down: And Thou hast sought me — and I am not!
