איוב 6

1 ויען איוב ויאמר׃

And Job answereth and saith: —

2 לו שקול ישקל כעשי והיתי במאזנים ישאו יחד׃

O that my provocation were thoroughly weighed, And my calamity in balances They would lift up together!

3 כי עתה מחול ימים יכבד על כן דברי לעו׃

For now, than the sands of the sea it is heavier, Therefore my words have been rash.

4 כי חצי שדי עמדי אשר חמתם שתה רוחי בעותי אלוה יערכוני׃

For arrows of the Mighty [are] with me, Whose poison is drinking up my spirit. Terrors of God array themselves [for] me!

5 הינהק פרא עלי דשא אם יגעה שור על בלילו׃

Brayeth a wild ass over tender grass? Loweth an ox over his provender?

6 היאכל תפל מבלי מלח אם יש טעם בריר חלמות׃

Eaten is an insipid thing without salt? Is there sense in the drivel of dreams?

7 מאנה לנגוע נפשי המה כדוי לחמי׃

My soul is refusing to touch! They [are] as my sickening food.

8 מי יתן תבוא שאלתי ותקותי יתן אלוה׃

O that my request may come, That God may grant my hope!

9 ויאל אלוה וידכאני יתר ידו ויבצעני׃

That God would please — and bruise me, Loose His hand and cut me off!

10 ותהי עוד נחמתי ואסלדה בחילה לא יחמול כי לא כחדתי אמרי קדוש׃

And yet it is my comfort, (And I exult in pain — He doth not spare, ) That I have not hidden The sayings of the Holy One.

11 מה כחי כי איחל ומה קצי כי אאריך נפשי׃

What [is] my power that I should hope? And what mine end That I should prolong my life?

12 אם כח אבנים כחי אם בשרי נחוש׃

Is my strength the strength of stones? Is my flesh brazen?

13 האם אין עזרתי בי ותשיה נדחה ממני׃

Is not my help with me, And substance driven from me?

14 למס מרעהו חסד ויראת שדי יעזוב׃

To a despiser of his friends [is] shame, And the fear of the Mighty he forsaketh.

15 אחי בגדו כמו נחל כאפיק נחלים יעברו׃

My brethren have deceived as a brook, As a stream of brooks they pass away.

16 הקדרים מני קרח עלימו יתעלם שלג׃

That are black because of ice, By them doth snow hide itself.

17 בעת יזרבו נצמתו בחמו נדעכו ממקומם׃

By the time they are warm they have been cut off, By its being hot they have been Extinguished from their place.

18 ילפתו ארחות דרכם יעלו בתהו ויאבדו׃

Turn aside do the paths of their way, They ascend into emptiness, and are lost.

19 הביטו ארחות תמא הליכת שבא קוו למו׃

Passengers of Tema looked expectingly, Travellers of Sheba hoped for them.

20 בשו כי בטח באו עדיה ויחפרו׃

They were ashamed that one hath trusted, They have come unto it and are confounded.

21 כי עתה הייתם לא תראו חתת ותיראו׃

Surely now ye have become the same! Ye see a downfall, and are afraid.

22 הכי אמרתי הבו לי ומכחכם שחדו בעדי׃

Is it because I said, Give to me? And, By your power bribe for me?

23 ומלטוני מיד צר ומיד עריצים תפדוני׃

And, Deliver me from the hand of an adversary? And, From the hand of terrible ones ransom me?

24 הורוני ואני אחריש ומה שגיתי הבינו לי׃

Shew me, and I — I keep silent, And what I have erred, let me understand.

25 מה נמרצו אמרי ישר ומה יוכיח הוכח מכם׃

How powerful have been upright sayings, And what doth reproof from you reprove?

26 הלהוכח מלים תחשבו ולרוח אמרי נאש׃

For reproof — do you reckon words? And for wind — sayings of the desperate.

27 אף על יתום תפילו ותכרו על ריעכם׃

Anger on the fatherless ye cause to fall, And are strange to your friend.

28 ועתה הואילו פנו בי ועל פניכם אם אכזב׃

And, now, please, look upon me, Even to your face do I lie?

29 שבו נא אל תהי עולה ושבי עוד צדקי בה׃

Turn back, I pray you, let it not be perverseness, Yea, turn back again — my righteousness [is] in it.

30 היש בלשוני עולה אם חכי לא יבין הוות׃

Is there in my tongue perverseness? Discerneth not my palate desirable things?