איוב 4

1 ויען אליפז התימני ויאמר׃

Then Eliphaz the Temanite answered, and sayde,

2 הנסה דבר אליך תלאה ועצר במלין מי יוכל׃

If we assay to commune with thee, wilt thou be grieued? but who can withholde himselfe from speaking?

3 הנה יסרת רבים וידים רפות תחזק׃

Behold, thou hast taught many, and hast strengthened the wearie hands.

4 כושל יקימון מליך וברכים כרעות תאמץ׃

Thy wordes haue confirmed him that was falling, and thou hast strengthened the weake knees.

5 כי עתה תבוא אליך ותלא תגע עדיך ותבהל׃

But now it is come vpon thee, and thou art grieued: it toucheth thee, and thou art troubled.

6 הלא יראתך כסלתך תקותך ותם דרכיך׃

Is not this thy feare, thy confidence, thy pacience, and the vprightnesse of thy wayes?

7 זכר נא מי הוא נקי אבד ואיפה ישרים נכחדו׃

Remember, I pray thee: who euer perished, being an innocent? or where were the vpright destroyed?

8 כאשר ראיתי חרשי און וזרעי עמל יקצרהו׃

As I haue seene, they that plow iniquitie, and sowe wickednesse, reape the same.

9 מנשמת אלוה יאבדו ומרוח אפו יכלו׃

With the blast of God they perish, and with the breath of his nostrels are they cosumed.

10 שאגת אריה וקול שחל ושני כפירים נתעו׃

The roaring of the Lion, and the voyce of the Lionesse, and the teeth of the Lions whelpes are broken.

11 ליש אבד מבלי טרף ובני לביא יתפרדו׃

The Lyon perisheth for lacke of pray, and the Lyons whelpes are scattered abroade.

12 ואלי דבר יגנב ותקח אזני שמץ מנהו׃

But a thing was brought to me secretly, and mine eare hath receiued a litle thereof.

13 בשעפים מחזינות לילה בנפל תרדמה על אנשים׃

In the thoughtes of ye visions of the night, when sleepe falleth on men,

14 פחד קראני ורעדה ורב עצמותי הפחיד׃

Feare came vpon me, and dread which made all my bones to tremble.

15 ורוח על פני יחלף תסמר שערת בשרי׃

And the wind passed before me, and made the heares of my flesh to stande vp.

16 יעמד ולא אכיר מראהו תמונה לנגד עיני דממה וקול אשמע׃

Then stoode one, and I knewe not his face: an image was before mine eyes, and in silence heard I a voyce, saying,

17 האנוש מאלוה יצדק אם מעשהו יטהר גבר׃

Shall man be more iust then God? or shall a man be more pure then his maker?

18 הן בעבדיו לא יאמין ובמלאכיו ישים תהלה׃

Beholde, he founde no stedfastnesse in his Seruants, and laid follie vpon his Angels.

19 אף שכני בתי חמר אשר בעפר יסודם ידכאום לפני עש׃

Howe much more in them that dwell in houses of clay, whose foundation is in the dust, which shalbe destroyed before the moth?

20 מבקר לערב יכתו מבלי משים לנצח יאבדו׃

They be destroyed from the morning vnto the euening: they perish for euer, without regarde.

21 הלא נסע יתרם בם ימותו ולא בחכמה׃

Doeth not their dignitie goe away with them? do they not die, and that without wisdom?