איוב 4
| ויען אליפז התימני ויאמר׃ | 1 |
Så tog Temaniten Elifaz til Orde og sagde:
| הנסה דבר אליך תלאה ועצר במלין מי יוכל׃ | 2 |
Ærgrer det dig, om man taler til dig? Men hvem kan her være tavs?
| הנה יסרת רבים וידים רפות תחזק׃ | 3 |
Du har selv talt mange til Rette og styrket de slappe Hænder,
| כושל יקימון מליך וברכים כרעות תאמץ׃ | 4 |
dine Ord holdt den segnende oppe, vaklende Knæ gav du Kraft.
| כי עתה תבוא אליך ותלא תגע עדיך ותבהל׃ | 5 |
Men nu det gælder dig selv, så taber du Modet, nu det rammer dig selv, er du slaget af Skræk!
| הלא יראתך כסלתך תקותך ותם דרכיך׃ | 6 |
Er ikke din Gudsfrygt din Tillid, din fromme Færd dit Håb?
| זכר נא מי הוא נקי אבד ואיפה ישרים נכחדו׃ | 7 |
Tænk efter! Hvem gik uskyldig til Grunde, hvor gik retsindige under?
| כאשר ראיתי חרשי און וזרעי עמל יקצרהו׃ | 8 |
Men det har jeg set: Hvo Uret pløjer og sår Fortræd, de høster det selv.
| מנשמת אלוה יאבדו ומרוח אפו יכלו׃ | 9 |
For Guds Ånd går de til Grunde, for hans Vredes Pust går de til.
| שאגת אריה וקול שחל ושני כפירים נתעו׃ | 10 |
Løvens Brøl og Vilddyrets Glam Ungløvernes Tænder slås ud;
| ליש אבד מבלי טרף ובני לביא יתפרדו׃ | 11 |
Løven omkommer af Mangel på Rov, og Løveungerne spredes.
| ואלי דבר יגנב ותקח אזני שמץ מנהו׃ | 12 |
Der sneg sig til mig et Ord mit Øre opfanged dets Hvisken
| בשעפים מחזינות לילה בנפל תרדמה על אנשים׃ | 13 |
i Nattesynernes Tanker, da Dvale sank over Mennesker;
| פחד קראני ורעדה ורב עצמותי הפחיד׃ | 14 |
Angst og Skælven kom over mig, alle mine Ledemod skjalv;
| ורוח על פני יחלף תסמר שערת בשרי׃ | 15 |
et Pust strøg over mit Ansigt, Hårene rejste sig på min Krop.
| יעמד ולא אכיר מראהו תמונה לנגד עיני דממה וקול אשמע׃ | 16 |
Så stod det stille! Jeg sansed ikke, hvordan det så ud; en Skikkelse stod for mit Øje, jeg hørte en hviskende Stemme:
| האנוש מאלוה יצדק אם מעשהו יטהר גבר׃ | 17 |
"Har et Menneske Ret for Gud, mon en Mand er ren for sin Skaber?
| הן בעבדיו לא יאמין ובמלאכיו ישים תהלה׃ | 18 |
End ikke sine Tjenere tror han, hos sine Engle finder han Fejl,
| אף שכני בתי חמר אשר בעפר יסודם ידכאום לפני עש׃ | 19 |
endsige hos dem, der bor i en Hytte af Ler og har deres Grundvold i Støvet!
| מבקר לערב יכתו מבלי משים לנצח יאבדו׃ | 20 |
De knuses ligesom Møl, imellem Morgen og Aften, de sønderslås uden at ænses, for evigt går de til Grunde.
| הלא נסע יתרם בם ימותו ולא בחכמה׃ | 21 |
Rives ej deres Teltreb ud? De dør, men ikke i Visdom."
