איוב 3
| אחרי כן פתח איוב את פיהו ויקלל את יומו׃ | 1 |
Derefter oplod Job sin Mund og forbandede sin Dag,
| ויען איוב ויאמר׃ | 2 |
og Job tog til Orde og sagde:
| יאבד יום אולד בו והלילה אמר הרה גבר׃ | 3 |
Bort med den Dag, jeg fødtes, den Nat, der sagde: "Se, en Dreng!"
| היום ההוא יהי חשך אל ידרשהו אלוה ממעל ואל תופע עליו נהרה׃ | 4 |
Denne Dag vorde Mørke, Gud deroppe spørge ej om den, over den stråle ej Lyset frem!
| יגאלהו חשך וצלמות תשכן עליו עננה יבעתהו כמרירי יום׃ | 5 |
Mulm og Mørke løse den ind, Tåge lægge sig over den, Formørkelser skræmme den!
| הלילה ההוא יקחהו אפל אל יחד בימי שנה במספר ירחים אל יבא׃ | 6 |
Mørket tage den Nat, den høre ej hjemme blandt Årets Dage, den komme ikke i Måneders Tal!
| הנה הלילה ההוא יהי גלמוד אל תבא רננה בו׃ | 7 |
Ja, denne Nat vorde gold, der lyde ej Jubel i den!
| יקבהו אררי יום העתידים ערר לויתן׃ | 8 |
De, der besværger Dage, forbande den, de, der har lært at hidse Livjatan";
| יחשכו כוכבי נשפו יקו לאור ואין ואל יראה בעפעפי שחר׃ | 9 |
dens Morgenstjerner formørkes, den bie forgæves på Lys, den skue ej Morgenrødens Øjenlåg,
| כי לא סגר דלתי בטני ויסתר עמל מעיני׃ | 10 |
fordi den ej lukked mig Moderlivets Døre og skjulte Kvide for mit Blik!
| למה לא מרחם אמות מבטן יצאתי ואגוע׃ | 11 |
Hvi døde jeg ikke i Moders Liv eller udånded straks fra Moders Skød?
| מדוע קדמוני ברכים ומה שדים כי אינק׃ | 12 |
Hvorfor var der Knæ til at tage imod mig, hvorfor var der Bryster at die?
| כי עתה שכבתי ואשקוט ישנתי אז ינוח לי׃ | 13 |
Så havde jeg nu ligget og hvilet, så havde jeg slumret i Fred
| עם מלכים ויעצי ארץ הבנים חרבות למו׃ | 14 |
blandt Konger og Jordens Styrere, der bygged sig Gravpaladser,
| או עם שרים זהב להם הממלאים בתיהם כסף׃ | 15 |
blandt Fyrster, rige på Guld, som fyldte deres Huse med Sølv.
| או כנפל טמון לא אהיה כעללים לא ראו אור׃ | 16 |
Eller var jeg dog som et nedgravet Foster. som Børn, der ikke fik Lyset at se!
| שם רשעים חדלו רגז ושם ינוחו יגיעי כח׃ | 17 |
Der larmer de gudløse ikke mer, der hviler de trætte ud,
| יחד אסירים שאננו לא שמעו קול נגש׃ | 18 |
alle de fangne har Ro, de hører ej Fogedens Røst;
| קטן וגדול שם הוא ועבד חפשי מאדניו׃ | 19 |
små og store er lige der og Trællen fri for sin Herre.
| למה יתן לעמל אור וחיים למרי נפש׃ | 20 |
Hvi giver Gud de lidende Lys, de bittert sørgende Liv,
| המחכים למות ואיננו ויחפרהו ממטמונים׃ | 21 |
dem, som bier forgæves på Døden, graver derefter som efter Skatte,
| השמחים אלי גיל ישישו כי ימצאו קבר׃ | 22 |
som glæder sig til en Stenhøj, jubler, når de finder deres Grav
| לגבר אשר דרכו נסתרה ויסך אלוה בעדו׃ | 23 |
en Mand, hvis Vej er skjult, hvem Gud har stænget inde?
| כי לפני לחמי אנחתי תבא ויתכו כמים שאגתי׃ | 24 |
Thi Suk er blevet mit daglige Brød, mine Ve råb strømmer som Vand.
| כי פחד פחדתי ויאתיני ואשר יגרתי יבא לי׃ | 25 |
Thi hvad jeg gruer for, rammer mig, hvad jeg bæver for, kommer over mig.
| לא שלותי ולא שקטתי ולא נחתי ויבא רגז׃ | 26 |
Knap har jeg Fred, og knap har jeg Ro, knap har jeg Hvile, så kommer Uro!
