איוב 29

1 ויסף איוב שאת משלו ויאמר׃

And Job continued his discourse:

2 מי יתנני כירחי קדם כימי אלוה ישמרני׃

“How I long for the months gone by, for the days when God watched over me,

3 בהלו נרו עלי ראשי לאורו אלך חשך׃

when His lamp shone above my head, and by His light I walked through the darkness,

4 כאשר הייתי בימי חרפי בסוד אלוה עלי אהלי׃

when I was in my prime, when the friendship of God rested on my tent,

5 בעוד שדי עמדי סביבותי נערי׃

when the Almighty was still with me and my children were around me,

6 ברחץ הליכי בחמה וצור יצוק עמדי פלגי שמן׃

when my steps were bathed in cream and the rock poured out for me streams of oil!

7 בצאתי שער עלי קרת ברחוב אכין מושבי׃

When I went out to the city gate and took my seat in the public square,

8 ראוני נערים ונחבאו וישישים קמו עמדו׃

the young men saw me and withdrew, and the old men rose to their feet.

9 שרים עצרו במלים וכף ישימו לפיהם׃

The princes refrained from speaking and covered their mouths with their hands.

10 קול נגידים נחבאו ולשונם לחכם דבקה׃

The voices of the nobles were hushed, and their tongues stuck to the roofs of their mouths.

11 כי אזן שמעה ותאשרני ועין ראתה ותעידני׃

For those who heard me called me blessed, and those who saw me commended me,

12 כי אמלט עני משוע ויתום ולא עזר לו׃

because I rescued the poor who cried out and the fatherless who had no helper.

13 ברכת אבד עלי תבא ולב אלמנה ארנן׃

The dying man blessed me, and I made the widow’s heart sing for joy.

14 צדק לבשתי וילבשני כמעיל וצניף משפטי׃

I put on righteousness, and it clothed me; justice was my robe and my turban.

15 עינים הייתי לעור ורגלים לפסח אני׃

I served as eyes to the blind and as feet to the lame.

16 אב אנכי לאביונים ורב לא ידעתי אחקרהו׃

I was a father to the needy, and I took up the case of the stranger.

17 ואשברה מתלעות עול ומשניו אשליך טרף׃

I shattered the fangs of the unjust and snatched the prey from his teeth.

18 ואמר עם קני אגוע וכחול ארבה ימים׃

So I thought: ‘I will die in my nest and multiply my days as the sand.

19 שרשי פתוח אלי מים וטל ילין בקצירי׃

My roots will spread out to the waters, and the dew will rest nightly on my branches.

20 כבודי חדש עמדי וקשתי בידי תחליף׃

My glory is ever new within me, and my bow is renewed in my hand.’

21 לי שמעו ויחלו וידמו למו עצתי׃

Men listened to me with expectation, waiting silently for my counsel.

22 אחרי דברי לא ישנו ועלימו תטף מלתי׃

After my words, they spoke no more; my speech settled on them like dew.

23 ויחלו כמטר לי ופיהם פערו למלקוש׃

They waited for me as for rain and drank in my words like spring showers.

24 אשחק אלהם לא יאמינו ואור פני לא יפילון׃

If I smiled at them, they did not believe it; the light of my countenance was precious.

25 אבחר דרכם ואשב ראש ואשכון כמלך בגדוד כאשר אבלים ינחם׃

I chose their course and presided as chief. So I dwelt as a king among his troops, as a comforter of the mourners.