מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 4

1 ויהי בדברם אל העם ויקומו עליהם הכהנים ונגיד בית המקדש והצדוקים׃

And while they were speaking to the people, the priests and the captain of the temple and the Sadducees came upon them,

2 כי חרה להם על אשר למדו את העם והגידו בישוע את תחית המתים׃

being indignant that they taught the people, and proclaimed in Jesus the resurrection from the dead.

3 וישלחו בהם את ידיהם וישימום במשמר עד למחר כי כבר בא הערב׃

And they laid hands upon them, and put them in prison until the next day; for it was now evening.

4 ורבים מהשמעים את הדבר האמינו ויהי מספר האנשים כחמשת אלפים׃

Many however of those who heard the word believed; and the number of the men became five thousand.

5 ויהי ממחרת ויקהלו שריהם ראשיהם וזקניהם וסופריהם ירושלים׃

And it came to pass on the next day, that their rulers and elders and scribes,

6 וחנן הכהן הגדול וקיפא ויוחנן ואלכסנדרוס וכל אשר ממשפחת הכהן הגדול׃

and Annas the high-priest, and Caiaphas, and John, and Alexander, and as many as were of the kindred of the high-priest, were gathered together at Jerusalem.

7 ויעמידו אתם בתוך וישאלום באי זה כח ובאי זה שם עשיתם זאת׃

And when they had set them in the midst, they asked, By what power, or by what name, did ye do this?

8 וימלא פטרוס רוח הקדש ויאמר אליהם אתם ראשי העם וזקני ישראל׃

Then Peter, filled with the Holy Spirit, said to them, Rulers of the people, and elders of Israel!

9 אם אנחנו נחקרים היום על הטובה אשר עשינו לאיש חולה ושאלתם במה זה נושע׃

If we are this day examined in respect to a good deed done to a cripple, by what means he hath been restored,

10 יודע לכלכם ולכל עם ישראל כי בשם ישוע המשיח הנצרי אשר צלבתם אותו ואשר האלהים הקימו מן המתים כי בשמו עמד זה לפניכם בריא׃

be it known to you all, and to all the people of Israel, that by the name of Jesus Christ the Nazarene, whom ye crucified, whom God raised from the dead, —by him doth this man stand here before you sound.

11 והוא האבן אשר מאסתם אתם הבונים ותהי לראש פנה׃

This is the stone which was set at nought by you the builders, which is become a cornerstone.

12 ואין הישועה באחר ואין תחת השמים שם אחר הנתן לבני אדם אשר בו נושע׃

And there is salvation in no other; for there is not another name under heaven, that hath been given among men, by which we must be saved.

13 ויהי כאשר ראו את בטחון לב של פטרוס ויוחנן והבינו כי הדיוטים ולא בעלי חכמה המה ויתמהו עליהם ויכירום כי התהלכו עם ישוע׃

And when they beheld the boldness of Peter and John, and perceived that they were unlearned and common men, they wondered; and they recognized them as having been with Jesus.

14 ובראותם את האיש הנרפא עמד אצלם לא מצאו לדבר נגדם דבר׃

And seeing the man that had been cured standing with them, they could say nothing in reply.

15 ויצוו אתם לצאת חוצה מן הסנהדרין ויתיעצו יחדו׃

But when they had commanded them to go aside out of the council, they conferred among themselves,

16 ויאמרו מה נעשה לאנשים האלה הנה אות גלוי נעשה על ידיהם וגם מפרסם לכל ישבי ירושלים ולא נוכל לכחש בו׃

saying, What shall we do to these men? for that indeed a remarkable sign hath been wrought by them is manifest to all that dwell in Jerusalem; and we cannot deny it.

17 אך למען לא ירבה הדבר בעם ויפרץ נזהירה אתם בגערה לבלתי דבר עוד לכל אדם בשם הזה׃

But that it spread no further among the people, let us strictly forbid them with threats to speak any longer in this name to any one.

18 ויקראו אתם ויצוום אשר לא ידברו דבר ולא ילמדו בשם ישוע׃

And they called them, and commanded them not to speak at all, nor teach, in the name of Jesus.

19 ויענו פטרוס ויוחנן ויאמרו אליהם הנכון הוא לפני האלהים שמע לכם יתר משמע לאלהים שפטו אתם׃

But Peter and John answered and said to them, Whether it is right in the sight of God to hearken to you rather than to God, judge ye.

20 כי לא נוכל אנחנו לחדל מדבר את אשר ראינו ושמענו׃

For we cannot but speak the things which we saw and heard.

21 ויוסיפו לגער בם ויפטרו אתם באשר לא מצאו דבר לענוש אתם מפני העם כי כלם מהללים את האלהים על הנעשה׃

So, having further threatened them, they let them go, finding no way to punish them, on account of the people; because all were glorifying God for that which had been done.

22 כי בן ארבעים שנה ומעלה היה האיש ההוא אשר נעשה עמו אות הרפואה הזאת׃

For the man was above forty years old, on whom this sign of the healing had been wrought.

23 ואחרי הפטרם באו אל אחיהם ויספרו להם את אשר אמרו אליהם הכהנים הגדולים והזקנים׃

And being released they went to their own company, and reported all that the chief priests and elders had said to them.

24 ויהי כאשר שמעו את זאת וישאו את קולם בלב אחד לאלהים ויאמרו אדני אתה האל העשה את השמים ואת הארץ ואת הים ואת כל אשר בם׃

And on hearing it, they lifted up their voice to God with one accord, and said, Lord, thou art he that made heaven and earth and sea, and all things that are in them;

25 אשר אמרת בפי עבדך דוד למה רגשו גוים ולאמים יהגו ריק׃

who by the mouth of thy servant David said, “Why did the heathen rage, and the peoples meditate vain things?

26 יתיצבו מלכי ארץ ורוזנים נוסדו יחד על יהוה ועל משיחו׃

The kings of the earth came up, and the rulers assembled together, against the Lord, and against his Anointed.”

27 כי אמנם נוסדו הורדוס ופנטיוס פילטוס עם הגוים ולאמי ישראל על ישוע עבדך הקדוש אשר משחת׃

For in truth against thy holy servant Jesus, whom thou didst anoint, did both Herod and Pontius Pilate, with the gentiles, and the peoples of Israel, assemble in this city,

28 לעשות את אשר ידך ועצתך מקדם גזרה להיות׃

to do whatever thy hand and thy will before determined to be done.

29 ועתה אדני ראה את גערתם ותן לעבדיך לדבר את דברך בכל בטחון לבם׃

And now, Lord, look upon their threatenings, and grant to thy servants that with all boldness they may speak thy word,

30 בנטתך את ידך למרפא ולתת אתות ומופתים בשם ישוע עבדך הקדוש׃

while thou stretchest forth thy hand to heal, and signs and wonders are wrought through the name of thy holy servant Jesus.

31 ויהי כאשר התפללו וינע המקום אשר היו נקהלים שם וימלאו כלם רוח הקדש וידברו את דבר האלהים בבטחון לבב׃

And when they had prayed, the place was shaken where they were assembled; and they were all filled with the Holy Spirit, and they spoke the word of God with boldness.

32 וקהל המאמינים היה להם לב אחד ונפש אחת ואין איש מהם אומר על אשר בידו לי הוא כי הכל היה להם בשתפות׃

And the multitude of those who believed were of one heart, and of one soul; and not one of them said that aught of the things which he possessed was his own; but they had all things common.

33 ובגבורה גדולה יעידו השליחים על תקומת האדון ישוע וחסד גדול נמשך לכלם׃

And with great power did the apostles give their testimony to the resurrection of the Lord Jesus; and great grace was upon them all.

34 כי לא היה בהם חסר דבר כי כל בעלי שדות ובתים מכרו אתם ויביאו את כסף מחירם׃

For there was no one among them that was in want; for as many as were possessors of lands or houses sold them, and brought the prices of the things that were sold,

35 וישימהו לרגלי השליחים ויתן לכל איש ואיש די מחסרו׃

and laid them at the feet of the apostles; and distribution was made to every one, according as he had need.

36 ויוסף אשר כנוהו השליחים בשם בר נבא פרושו בן הנחמה איש לוי אשר נולד בארץ כתים׃

And Joseph, who by the apostles was surnamed Barnabas, (which is, when interpreted, Son of consolation, ) a Levite, born in Cyprus,

37 גם לו היה שדה וימכרהו ויבא את הכסף וישימהו לרגלי השליחים׃

having land, sold it, and brought the money, and laid it at the feet of the apostles.