מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 27
| וכאשר נגמר הדין כי נעבר באניה אל איטליא מסרו את פולוס ומקצת אסירים אחרים אל שר המאה לגדוד אגוסטוס ושמו יוליוס׃ | 1 |
And as it was determined that we should sail to Italy, they delivered Paul and some other prisoners to a centurion of the Augustan band, named Julius.
| ונרד אל אניה אדרמטית נכנים לבוא על פני חוף אסיא ונעבר הימה ויהי אתנו ארסטרכוס מוקדון מן תסלוניקי׃ | 2 |
And going on board a ship of Adramyttium, we put to sea, intending to sail by the coast of Asia, Aristarchus, a Macedonian of Thessalonica, being with us.
| וממחרת הגענו אל צידון ויוליוס עשה עם פולוס חסד וינח לו ללכת אל מידעיו להעזר בידם׃ | 3 |
On the next day, we touched at Sidon; and Julius treated Paul with kindness, and permitted him to go to his friends, and receive their attentions.
| ונלך משם ונעבר בסביבות קפרוס כי הרוחות היו לנגדנו׃ | 4 |
And thence we put to sea, and sailed under the lee of Cyprus, because the winds were adverse.
| ונעבר את הים אשר לפני קיליקיא ופמפוליא ונבא אל מורא אשר בלוקיא׃ | 5 |
And when we had sailed across the sea opposite Cilicia and Pamphylia, we came to Myra, a city of Lycia.
| וימצא שם שר המאה אניה אלכסנדרית באה לאיטליא ויעבירנו לתוכה׃ | 6 |
And there the centurion found a ship of Alexandria, sailing to Italy; and he put us on board.
| והאניה הלכה בכבדות ימים רבים ואחרי אשר יגענו ובאנו אל מול קנידוס לא הניחנו הרוח לחתר אל היבשה ונעבר מצד לקריטי על פני הר סלמוני׃ | 7 |
For many days we sailed slowly; and having with difficulty come off Cnidus, the wind not permitting us to go further, we sailed under the lee of Crete, off Salmone:
| ואחרי אשר עברנו בתלאות באנו למקום אחד נקרא קלילמני אשר קרובה לו עיר ושמה לסיא׃ | 8 |
and coasting along it with difficulty, we came to a place called Fair Havens, near which is the city of Lasea.
| ויהי מקץ ימים רבים כאשר באה עת הסכנה לירדי הים כי גם הצום כבר עבר ויזהר אתם פולוס׃ | 9 |
But, after much time had been spent, and sailing was now dangerous, for the fast was already past, Paul admonished them,
| ויאמר אליהם אנשים ראה אני כי הליכתנו תהיה אך מרי ונזק גדול לא לבד למעמסה ולאניה כי אם גם לנפשותינו׃ | 10 |
saying: Men, I perceive that this voyage will be with damage and much loss, not only to the cargo and the ship, but also to our lives.
| ושר המאה לא שמע אל דברי פולוס כי אם אל רב החבל ואל בעל האניה׃ | 11 |
But the centurion had more confidence in the pilot, and in the owner of the ship, than in the things which were spoken by Paul.
| ובאשר החוף איננו טוב לעמד בו בימי הסתיו יעצו הרבים לעבר משם לאמר אולי נוכל הגיע לפיניכס וישבנו שם בימי הסתו והוא חוף בקריטי פונה דרך הדרום מערבה ודרך הצפון מערבה׃ | 12 |
And as the harbor was not commodious to winter in, the majority advised that they should put to sea from that place also, if, by any means, they might reach Phoenix, and winter there, which is a harbor of Crete, lying toward the south-west and north-west.
| ורוח נשבת לאט מדרום ויחשבו כי תצלח עצתם בידם ויעלו העוגין ויעברו לעמת שפת קריטי׃ | 13 |
And when the south wind blew gently, supposing that they had gained their object, they launched the ship, and ran along close to the shore of Crete.
| ויהי כמעט אחרי כן ותפגע בה רוח נחשל הנקראה אוריקלידון׃ | 14 |
But in a little time a tempestuous wind, called Euroclydon, blew against it.
| ותטרף האניה ולא יכלה לעמד נגד הרוח ונרף ידינו ממנה וננדף׃ | 15 |
And the ship being caught and unable to bear up against the wind, we committed it to the gale, and were driven along.
| ותרץ האניה אל עבר אי קטן הנקרא קלודה וכמעט לא יכלנו לאחז העברה׃ | 16 |
And running under the lee of a certain island called Clauda, we with difficulty secured the boat.
| ואחרי משכם אותה אליהם ויקחו לעזר את כל אשר השיגה ידם ויחשבו את דפני האניה ומיראתם פן יפלו אל בין רכסי החול הורידו את כלי המפרש וכה נדפו׃ | 17 |
When they had taken it up, they used helps, undergirding the ship. And fearing lest they should fall into the quicksand, they lowered the mast, and thus were driven along.
| ויהי הסער הולך וסער עלינו וממחרת הטילו את המעמסה אל הים׃ | 18 |
And as we were greatly tossed by the tempest, on the next day they threw overboard the cargo;
| וביום השלישי הטלנו בידינו את כלי האניה אל הים׃ | 19 |
and on the third day, with our own hands, we threw out the tackling of the ship.
| ויהי ימים רבים גם השמש גם הכוכבים לא נראו והסערה חזקה עלינו עד מאד ותכרת ממנו כל תקות ישועה׃ | 20 |
And as neither sun nor stars appeared for many days, and no small tempest lay upon us, all hope of our being saved was at length taken away.
| ופולוס עמד בתוכם אחרי האריכם בצום ויאמר אנשים לו שמעתם אלי ולא יצאתם מקריטי כי אז לא קרנו הנזק הזה במריכם׃ | 21 |
But, after long abstinence from food, Paul stood up in the midst of them, and said: men, you ought to have been persuaded by me, and not to have put to sea from Crete; and you would have avoided this damage and loss.
| ועתה אני אמר אליכם חזקו ואמצו כי לא תאבד נפש מכם בלתי הספינה לבדה׃ | 22 |
And now, I exhort you to be of good cheer; for there shall be no loss of life among you, but only of the ship.
| כי בלילה הזה נצב עלי מלאך האלהים אשר לו אנכי ואשר אני עבד אתו׃ | 23 |
For there stood by me this night an angel of God, whose I am, and whom I serve,
| ויאמר אל תירא פולוס עליך עוד לעמד לפני הקיסר ועתה הנה נתן לך האלהים את כל ההלכים אתך באניה׃ | 24 |
and said, Fear not, Paul; you must stand in the presence of Cæsar; and behold, God has given you all that are sailing with you.
| על כן אנשים חזקו ואמצו כי מאמין אני לאלהים כי כן יהיה כאשר נאמר אלי׃ | 25 |
For this reason, men, be cheerful; for I believe God, that it shall be even as it was told to me.
| אך השלך נשלך אל אחד האיים׃ | 26 |
But we must be thrown upon a certain island.
| ויהי כבוא ליל ארבעה עשר לטלטולנו בים אדריה כחצות הלילה ויחשבו המלחים כי קרבה להם יבשת׃ | 27 |
But when the fourteenth night had come, and we were drifting up and down in the Adriatic Sea, about midnight the sailors supposed that they were drawing near some land.
| ויורידו את האנך וימצאו עמק הים עשרים קומה ויעברו מעט ויוסיפו להוריד את האנך וימצאו קומות חמש עשרה׃ | 28 |
And they sounded, and found twenty fathoms: and when they had gone a little further, and sounded again, they found fifteen fathoms.
| וייראו פן יפגעו בשני הסלעים וישליכו מעל אחורי האניה ארבעה עוגינים אל הים ויכספו לאור היום׃ | 29 |
And fearing that we would fall upon rocks, they threw out four anchors from the stern, and wished for day.
| והמלחים בקשו לברח מן האניה ויורידו את העברה אל הים באמרם כי יש את נפשם לשלח עוגינים גם מראש האניה׃ | 30 |
And as the sailors were attempting to flee from the ship, and were letting down the boat into the sea, under the pretext that they were about to let down anchors from the prow,
| ויאמר פולוס אל שר המאה ואל אנשי הצבא לאמר אם אלה לא ישבו אתנו באניה לא תוכלו אתם להושע׃ | 31 |
Paul said to the centurion and the soldiers: Unless these remain in the ship, you can not be saved.
| ויקצצו אנשי הצבא את חבלי העברה ויתנוה לנפול׃ | 32 |
Then the soldiers cut away the ropes of the boat, and let it fall off.
| והבקר טרם יאור ופולוס מבקש מכלם לטעם לחם לאמר היום יום ארבעה עשר אשר חכיתם צמים ולא טעמתם מאומה׃ | 33 |
And while the day was coming on, Paul exhorted them all to take food, saying: This is the fourteenth day that you have been in suspense, and continued without food, having taken nothing.
| על כן קרא אני אתכם לטעם לחם כי הוא למחיתכם כי איש איש מכם לא יפל משערת ראשו ארצה׃ | 34 |
Wherefore, I exhort you to take food; for this will promote your safety. For not a hair shall fall from the head of any of you.
| הוא דבר את הדברים האלה והוא לקח את הלחס ויודה לאלהים לפני כלם ויבצע ויחל לאכל׃ | 35 |
And when he had said this, he took bread, and gave thanks to God before them all, and broke, and began to eat.
| ויאמץ לב כלם ויטעמו אכל גם המה׃ | 36 |
And all became cheerful, and also partook of food.
| ואנחנו כל נפש אשר באניה מאתים ושבעים ושש׃ | 37 |
And all of us that were in the ship were two hundred and seventy-six souls.
| ויאכלו לשבעה ויקלו מעל האניה ויטילו את הצדה אל הים׃ | 38 |
When they were satisfied with food, they lightened the ship by throwing the provisions into the sea.
| הבקר אור ולא הכירו את הארץ אבל ראו כמפרץ וחוף לו ויועצו לנהג אליו את האניה אם יוכלו׃ | 39 |
And when it was day, they did not recognize the land; but they perceived an inlet, that had an accessible shore, into which they desired, if they could, to thrust the ship.
| ויגדעו את העוגינים ויעזבום לים ויתירו גם את מיתרי המנהיג ויפרשו מפרש התרן אל פני הרוח ויבקשו לבא אל החוף׃ | 40 |
And, after cutting away the anchors, they committed the ship to the sea, at the same time loosing the lashings of the rudders: and they set up the front sail to the wind, and kept the ship firmly toward the shore.
| ויפגעו במקום אשר הים משני עבריו ותדבק בו האניה ותעמד ראשה לא ינוע ואחוריה נשברו משאון הגלים׃ | 41 |
And falling into a place where two currents met, they ran the ship aground, and the prow stuck fast, and remained immovable; but the stern was broken by the violence of the waves.
| ותהי עצת אנשי הצבא להמית את האסירים פן ישחה איש מהם וימלט׃ | 42 |
The soldiers counsel was to kill the prisoners, lest some of them should swim out and escape.
| ושר המאה חפץ להציל את פולוס וינא את עצתם ויאמר מי ידע לשחות ירד ויעבר ליבשה בראשנה והנשארים אלה על קרשים ואלה על שברי האניה׃ | 43 |
But the centurion, wishing to save Paul, kept them from their purpose, and commanded those who were able to swim, to throw themselves into the sea first, and get to land;
| ויהי כן וימלטו כלם אל היבשה׃ | 44 |
and then the rest, some on planks, and others on what could be taken from the ship. And thus it came to pass, that all got safe to land.
