מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 20

1 ואחרי אשר שקטה המהומה קרא פולוס לתלמידים ויברכם ויצא ללכת אל מקדוניא׃

Now after the uproar had ended, Paul summoned the disciples, took leave of them, and set out for Macedonia.

2 ויעבר במדינות ההן ויזהר אתם בדברים רבים ויבא אל ארץ יון׃

When he had gone through those parts and encouraged them with many words, he came into Greece.

3 וישב שם שלשה חדשים ויהי באמרו ללכת אל סוריא ויארבו לו היהודים ויגמר בלבו לשוב דרך מקדוניא׃

When he had stayed three months, as he was about to set sail for Syria, the Jews made a plot against him, so he decided to return through Macedonia.

4 וילכו אתו עד לאסיא סופטרוס הברואי ומן התסלוניקים ארסטרכוס וסקונדוס וגיוס הדרבי וטימותיוס ומן אסיא טוכיקוס וטרופימוס׃

Now Sopater of Berea, Aristarchus and Secundus of the Thessalonians, Gaius of Derbe, Timothy, and Tychicus and Trophimus of Asia were going to accompany him as far as Asia;

5 ואלה הלכו לפנינו ויוחילו לנו בטרואס׃

so having gone on ahead, these men were waiting for us in Troas.

6 ואנחנו יצאנו מן פילפי אחרי ימי חג המצות ומקץ חמשה ימים באנו באניה אליהם אל טרואס ונשב שם שבעת ימים׃

But it was after the Days of Unleavened Bread that we sailed from Philippi, and in five days we joined them at Troas, where we stayed seven days.

7 ויהי באחד בשבת כאשר נאספו התלמידים לבצע הלחם וידבר אתם פולוס כי אמר ללכת משם למחרת היום ויארך הדבר עד חצות הלילה׃

Now on the first day of the week, the disciples being assembled to break bread, Paul started addressing them, and because he intended to leave the next day he continued his message until midnight.

8 ונרות רבים היו בעליה אשר נאספנו שם׃

There were many lamps in the upper room where we were assembled.

9 ובחור אחד שמו אבטוכוס ישב בחלון וירדם בהאריך פולוס את אמרתו ותגבר עליו שנתו ויפל מהמדור השלישי למטה וישאהו מת׃

Well a certain young man named Eutychus sat in a window and was sinking into a deep sleep as Paul kept on talking; when he was overcome by the sleep he fell down from the third story and was picked up dead.

10 וירד פולוס ויגהר עליו ויחבקהו ויאמר אל תבהלו כי נשמתו בו׃

So Paul went down, threw himself on him and embracing him said, “Do not be distressed, because his life is in him!”

11 ואחר עלה ויבצע הלחם ויטעם וירב לשיח אתם עד אור הבקר ויצא ללכת לדרכו׃

Then he went back up and broke bread, ate, and kept on speaking until daybreak—that is how he left!

12 והם הביאו את הנער חי וינחמו עד מאד׃

(On their part, they led the boy away alive, and were greatly comforted.)

13 ואנחנו קדמנו לרדת באניה ונעבר אסוסה למען נקח שם אתנו את פולוס כי כן צוה והוא חשב בלבו ללכת שמה ברגליו׃

As for us, we went to the ship and set sail for Assos, intending to take Paul on board there—so it had been arranged, he himself intending to go on foot.

14 ויפגש אתנו באסוס ונקח אתו ונבא אל מיטוליני׃

When he met us at Assos we took him aboard and went on to Mityline.

15 ומשם יצאנו באניה ונפגע ממחרת אל מול כיוס וביום השלישי עברנו אל סמוס ונלן בטרוגוליון ולמחרתו באנו אל מיליטוס׃

Sailing from there, the next day we arrived opposite Chios, and the day after we crossed over to Samos and stopped in Trogylium; the following day we came to Miletus.

16 כי פולוס אמר לעבר מעל פני אפסוס פן יצטרך להתמהמה באסיא כי אץ לבוא אם יוכל עד חג השבועות ירושלים׃

(Paul had decided to sail past Ephesus, to avoid being detained in Asia, because he was hurrying to be in Jerusalem on the Day of Pentecost, if he possibly could.)

17 וממיליטוס שלח אל אפסוס ויקרא את זקני הקהלה׃

From Miletus he sent to Ephesus and summoned the elders of the congregation.

18 ויבאו אליו ויאמר להם אתם ידעתם איך הייתי עמכם בכל עת מן היום הראשון אשר דרכה רגלי באסיא׃

So when they had come to him he said to them: “You yourselves know, from the first day that I arrived in Asia, how I lived the whole time I was with you,

19 אשר עבדתי את האדון בכל ענוה ובדמעות הרבה ובמסות המצאות אתי בנכלי היהודים׃

serving the Lord with all humility, and with many tears and trials, the ones that happened to me by the plots of the Jews;

20 איך לא כחדתי מכם כל דבר תועלת והגדתיו לכם ולמדתי אתכם ברבים ובכל בית ובית׃

how I did not shrink from declaring to you anything that was profitable, teaching you publicly and from house to house,

21 ואעיד ליהודים וליונים את התשובה לאלהים ואת האמונה באדנינו ישוע המשיח׃

solemnly proclaiming to both Jews and Greeks the repentance toward God and the faith into our Lord Jesus.

22 ועתה הנני אסיר הרוח ללכת ירושלים ואינני יודע מה יקרני שם׃

Now then, I am going to Jerusalem bound in my spirit, not knowing the things that will happen to me there,

23 אפס כי רוח הקדש מעיד בכל עיר ועיר לאמר כי מוסרות וצרות נכונו לי׃

except that the Holy Spirit keeps warning me in every city, saying that fetters and afflictions are just waiting for me.

24 אבל לא אחוש לאחת מהנה וגם נפשי לא יקרה בעיני למען אשלים בשמחה את מרוצתי ואת השרות אשר קבלתי מאת האדון ישוע להעיד על בשורת חסד אליהם׃

However none of this moves me, nor do I regard my life as valuable to myself, just so that I may complete my course with joy, even the ministry that I received from the Lord Jesus, to solemnly proclaim the Good News of the grace of God.

25 ועתה הנה ידע אנכי כי אתם כלכם אשר התהלכתי בקרבכם הלוך והשמע את מלכות יהוה כי לא תוסיפו עוד ראות פני׃

“Furthermore, I know that none of you among whom I have gone about proclaiming the Kingdom of God will ever see my face again.

26 על כן מעיד אני בכם היום הזה כי נקי אנכי מדמי כלכם׃

Therefore I testify to you this day that I am innocent of the blood of all;

27 כי לא כחדתי מהגיד לכם את עצת האלהים כלה׃

because I did not shrink from declaring to you the whole counsel of God.

28 לכן שמרו את נפשותיכם ואת כל העדר אשר הקים אתכם רוח הקדש לפקידים בו לרעות את עדת האלהים אשר קנה לו בדם נפשו׃

So take heed to yourselves and to all the flock, in which the Holy Spirit has placed you as overseers, to shepherd the congregation of the Lord and God which He purchased with His own blood.

29 כי ידע אני אשר אחרי צאתי יבואו בתוככם זאבים עזים אשר לא יחוסו על העדר׃

Because I know this, that after my departure savage wolves will come in among you, not sparing the flock.

30 וגם מקרבכם יקומו אנשים דברי תהפכות להטות אחריהם את התלמידים׃

Yes, men will rise up from among you yourselves, speaking distorted things, to draw away the disciples after them.

31 על כן שקדו וזכרו כי שלש שנים יומם ולילה לא חדלתי לדבר על לב כל אחד מכם בדמעות׃

Therefore be alert, remembering that during three years, night and day, I never stopped admonishing each one, with tears.

32 ועתה אחי אני מסר אתכם לאלהים ולדבר חסדו אשר לו היכלת לבנות אתכם ולתת לכם נחלה בקרב כל המקדשים׃

“And so now, brothers, I entrust you to God and to the Word of His grace, which is able to build you up and to give you an inheritance among all those who have been sanctified.

33 לא חמדתי כסף איש או זהבו או לבושו׃

I have not coveted anyone's silver or gold or clothing.

34 ואתם ידעתם כי ידי אלה עבדו בעד צרכי ובעד צרכי ההלכים אתי׃

You yourselves know that these hands have supplied my own needs, and of those who were with me.

35 ובכל הראיתי אתכם כי כן עלינו לעמל ולתמך את החלשים ולזכר את דברי האדון ישוע כי הוא אמר טוב אשר תתן משתקח׃

In every way I showed you that working hard like this it is necessary to help the weak, and to remember the word of the Lord Jesus, that He Himself said, ‘It is more blessed to give than to receive.’”

36 ואחרי דברו את הדברים האלה כרע על ברכיו ויתפלל עם כלם׃

When he had said these things, he knelt down and prayed with them all.

37 ויבכו כלם בכי גדול ויפלו על צוארי פולוס וינשקו לו׃

Then they all wept freely, and falling on Paul's neck kept kissing him,

38 וביותר התעצבו על הדבר אשר דבר כי לא יוסיפו עוד לראות פניו וילוהו אל האניה׃

sorrowing most of all because of the word that he had spoken, that they would see his face no more. And they accompanied him to the ship.