הָשֵּׁנִית אֶל־הַקּוֹרִנְתִּיִים 2

1 ואני גמרתי בלבי לבלתי שוב עוד אליכם בעצבת׃

And I decided this to myself, not again to come in sorrow unto you,

2 כי אם אני אעציבכם מי אפוא ישמחני בלתי אם הנעצב על ידי׃

for if I make you sorry, then who is he who is making me glad, except he who is made sorry by me?

3 וזאת כתבתי לכם פן יהיה לי בבואי עצב מאלה אשר היה לי לשמח עליהם ובטח אני בכלכם כי שמחתי היא שמחת כלכם׃

and I wrote to you this same thing, that having come, I may not have sorrow from them of whom it behoved me to have joy, having confidence in you all, that my joy is of you all,

4 כי מרב צרת לבי ומצוקה כתבתי לכם ובדמעות הרבה ולא להעציבכם רק למען תדעו האהבה היתרה אשר אהבתי אתכם׃

for out of much tribulation and pressure of heart I wrote to you through many tears, not that ye might be made sorry, but that ye might know the love that I have more abundantly toward you.

5 ואם יש איש אשר העציב לא אתי העציב אלא כלכם פן אפריז על המדה העציב למקצת׃

And if any one hath caused sorrow, he hath not caused sorrow to me, but in part, that I may not burden you all;

6 ודי לאיש כמהו התוכחה ההיא אמת הרבים׃

sufficient to such a one is this punishment, that [is] by the more part,

7 ועתה להפך תסלחו ותנחמו כדי שלא יתבלע האיש בגדל העצבון׃

so that, on the contrary, [it is] rather for you to forgive and to comfort, lest by over abundant sorrow such a one may be swallowed up;

8 על כן אבקשה מכם לגמל עליו גמולת אהבה׃

wherefore, I call upon you to confirm love to him,

9 כי לבעבור זאת גם כתבתי למען אדע את תמתכם אם בכל תשמעון׃

for, for this also did I write, that I might know the proof of you, whether in regard to all things ye are obedient.

10 ואיש אשר תסלחו לו אסלח לו גם אני כי גם אנכי אם סלחתי דבר סלחתי לו למענכם בפני המשיח׃

And to whom ye forgive anything — I also; for I also, if I have forgiven anything, to whom I have forgiven [it], because of you — in the person of Christ — [I forgive it, ]

11 פן יונה אתנו השטן כי לא נעלמו מאתנו מזמותיו׃

that we may not be over-reached by the Adversary, for of his devices we are not ignorant.

12 ואני בבאי לטרואס על דבר בשורת המשיח אף כי נפתח לי פתח באדנינו׃

And having come to Troas for the good news of the Christ, and a door to me having been opened in the Lord,

13 לא היתה רוחה לרוחי על אשר לא מצאתי שם את טיטוס אחי ואני נפטרתי מהם ויצאתי ללכת אל מקדוניא׃

I have not had rest to my spirit, on my not finding Titus my brother, but having taken leave of them, I went forth to Macedonia;

14 אבל תודות לאלהים הנתן לנו בכל עת נצחון במשיח ומפיץ על ידינו את ריח דעתו בכל מקום׃

and to God [are] thanks, who at all times is leading us in triumph in the Christ, and the fragrance of His knowledge He is manifesting through us in every place,

15 כי ריח ניחח המשיח אנחנו לאלהים גם בתוך הנושעים וגם בתוך האבדים׃

because of Christ a sweet fragrance we are to God, in those being saved, and in those being lost;

16 לאלה ריח מות למות ולאלה ריח חיים לחיים ומי זה ראוי לכך׃

to the one, indeed, a fragrance of death to death, and to the other, a fragrance of life to life; and for these things who is sufficient?

17 כי אנחנו איננו כמו הרבים העשים סחורה בדבר האלהים כי אם מתוך ישר לבב ומאלהים לפני אלהים נדבר במשיח׃

for we are not as the many, adulterating the word of God, but as of sincerity — but as of God; in the presence of God, in Christ we do speak.