הָשֵּׁנִית אֶל־הַקּוֹרִנְתִּיִים 2

1 ואני גמרתי בלבי לבלתי שוב עוד אליכם בעצבת׃

But I determined this with myself, that my next visit to you should not be in sorrow.

2 כי אם אני אעציבכם מי אפוא ישמחני בלתי אם הנעצב על ידי׃

For if I make you sorrowful, who is there to make me glad but he that is made sorrowful by me?

3 וזאת כתבתי לכם פן יהיה לי בבואי עצב מאלה אשר היה לי לשמח עליהם ובטח אני בכלכם כי שמחתי היא שמחת כלכם׃

And I wrote about this very matter, that I might not on my coming have sorrow from those who ought to gladden me, having confidence in all of you, that my joy is the joy of you all.

4 כי מרב צרת לבי ומצוקה כתבתי לכם ובדמעות הרבה ולא להעציבכם רק למען תדעו האהבה היתרה אשר אהבתי אתכם׃

For out of much distress and anguish of heart I wrote to you with many tears, not that ye should be made sorrowful, but that ye might know the exceeding love which I have for you.

5 ואם יש איש אשר העציב לא אתי העציב אלא כלכם פן אפריז על המדה העציב למקצת׃

But if any one hath caused grief, he hath caused it not to me alone, but in a measure, not to be too severe on him, to all of you.

6 ודי לאיש כמהו התוכחה ההיא אמת הרבים׃

Sufficient for such a one is this punishment, which was inflicted by the many;

7 ועתה להפך תסלחו ותנחמו כדי שלא יתבלע האיש בגדל העצבון׃

so that on the contrary ye ought rather to forgive, and console him, lest perhaps such a one should be swallowed up with overmuch sorrow.

8 על כן אבקשה מכם לגמל עליו גמולת אהבה׃

Wherefore I beseech you to confirm your love toward him.

9 כי לבעבור זאת גם כתבתי למען אדע את תמתכם אם בכל תשמעון׃

For to this end also I wrote, that I might know by putting it to the proof, whether ye are obedient in all things.

10 ואיש אשר תסלחו לו אסלח לו גם אני כי גם אנכי אם סלחתי דבר סלחתי לו למענכם בפני המשיח׃

But to whom ye forgive anything, I forgive also; for what I have forgiven, if I have forgiven anything, for your sakes I forgave it in the person of Christ,

11 פן יונה אתנו השטן כי לא נעלמו מאתנו מזמותיו׃

that Satan might not gain an advantage over us; for we are not ignorant of his devices.

12 ואני בבאי לטרואס על דבר בשורת המשיח אף כי נפתח לי פתח באדנינו׃

Now when I came to Troas to preach the gospel of Christ, and a door had been opened to me by the Lord,

13 לא היתה רוחה לרוחי על אשר לא מצאתי שם את טיטוס אחי ואני נפטרתי מהם ויצאתי ללכת אל מקדוניא׃

I had no rest in my spirit, because I found not Titus my brother; but taking my leave of them, I went forth into Macedonia.

14 אבל תודות לאלהים הנתן לנו בכל עת נצחון במשיח ומפיץ על ידינו את ריח דעתו בכל מקום׃

But thanks be to God, who always exhibiteth us in triumph in Christ, and manifesteth through us the odor of the knowledge of him in every place.

15 כי ריח ניחח המשיח אנחנו לאלהים גם בתוך הנושעים וגם בתוך האבדים׃

For we are to God a sweet odor of Christ among those who are being saved, and those who are perishing;

16 לאלה ריח מות למות ולאלה ריח חיים לחיים ומי זה ראוי לכך׃

to the latter we are the odor of death, producing death; and to the former the odor of life, producing life. And who is sufficient for these things?

17 כי אנחנו איננו כמו הרבים העשים סחורה בדבר האלהים כי אם מתוך ישר לבב ומאלהים לפני אלהים נדבר במשיח׃

For we are not as the many, who adulterate the word of God; but as from sincerity, but as from God, in the sight of God we speak in Christ.