< מארק 15 >

השכם בבוקר נפגשו ראשי הכוהנים, הזקנים, הסופרים וכל חברי הסנהדרין כדי להתייעץ על הצעד הבא. הם החליטו לשלוח את ישוע בליווי משמר מזוין אל פילטוס, המושל הרומאי. 1
Pea pongipongi hake ai, naʻe fakakaukau leva ʻae kau taulaʻeiki lahi, fakataha mo e mātuʻa mo e kau tangata tohi mo e kau fakamaau kotoa pē, pea naʻe haʻi ʻa Sisu, ʻo ʻave, mo tukuange kia Pailato.
”האם אתה מלך היהודים?“שאל פילטוס.”אתה אומר“, השיב ישוע. 2
Pea pehē ʻe Pailato kiate ia, “Ko e tuʻi koe ʻoe kakai Siu?” Pea lea ia, ʻo pehēange kiate ia, “Ko ia pe.”
ראשי הכוהנים האשימו אותו בפשעים רבים.”מדוע אינך מגן על עצמך?“שאל פילטוס בתמיהה.”מה יש לך לומר?“ 3
Pea talatalaakiʻi ia ʻe he kau taulaʻeiki lahi ʻi he ngaahi meʻa lahi.
4
Pea toe fehuʻi ʻe Pailato kiate ia, ʻo pehē, “ʻOku ʻikai te ke lea ki ha meʻa? Vakai ki hono lahi ʻoe ngaahi meʻa ʻoku nau fakamoʻoni kiate koe.”
להפתעתו של פילטוס לא ענה ישוע דבר. 5
Ka naʻe ʻikai siʻi lea ʻa Sisu ki ha meʻa; pea ofo ai ʻa Pailato.
כל שנה בחג הפסח נהג פילטוס להוציא לחופשי אסיר יהודי אחד, לפי בחירת העם. 6
Pea ko e kātoanga [ko ia ]naʻa ne tukuange ai kiate kinautolu ha pōpula ʻe tokotaha, ʻaia te nau loto ki ai.
באותו זמן היה בכלא אסיר יהודי בשם בר־אבא, אשר הואשם ברצח (יחד עם אחרים) בעת אחת המרידות. 7
Pea naʻe ai ʻa e[tokotaha ]ko Palāpasa hono hingoa, kuo haʻi fakataha mo kinautolu naʻa nau kau mo ia ʻi he angatuʻu, mo nau fai ʻae fakapō ʻi he angatuʻu.
בינתיים החל ההמון לבקש מפילטוס שישחרר אסיר אחד כמנהגו. 8
Pea ʻioho leʻo lahi ʻae kakai, ʻonau kamata tala[ke ne fai ]ʻo hangē ko ia naʻa ne faʻa fai kiate kinautolu.
”האם אתם רוצים שאוציא לחופשי את מלך היהודים?“שאל פילטוס. 9
Ka naʻe lea ʻa Pailato, ʻo pehēange kiate kinautolu, “Ko homou loto ke tukuange kiate kimoutolu ʻae Tuʻi ʻoe kakai Siu?”
הוא הציע לשחרר את ישוע, כי הבין שראשי הכוהנים אסרו אותו מתוך קנאה. 10
He naʻa ne ʻilo ko e meʻa ʻi he meheka kuo tukuange ai ia ʻe he kau taulaʻeiki lahi.
אולם ראשי הכוהנים הסיתו את ההמון לדרוש את שחרורו של בר־אבא במקום שחרורו של ישוע. 11
Ka naʻe ueʻi ʻae kakai ʻe he kau taulaʻeiki lahi, ke ne tuku mai ʻa Palāpasa pe kiate kinautolu.
”אם אשחרר את בר־אבא, מה אעשה עם איש שאתם קוראים לו מלך היהודים?“שאל פילטוס. 12
Pea toe lea ʻa Pailato, ʻo ne pehēange kiate kinautolu, “Ka ko e hā homou loto ke u fai kiate ia ʻaia ʻoku mou ui ko e Tuʻi ʻoe kakai Siu?”
”צלוב אותו!“צעקו. 13
Pea naʻa nau toe kalanga, “Tutuki ia ki he ʻakau.”
”אבל מדוע?“לא הבין פילטוס.”מה עשה?“הם לא ענו, ורק הגבירו את צעקותיהם:”צלוב אותו!“ 14
Pea toki pehē ʻe Pailato kiate kinautolu, “Koeʻumaʻā, ko e hā ʻae kovi kuo ne fai?” Pea naʻa nau ʻāsili kalanga ai ʻaupito, “Tutuki ia ki he ʻakau.”
פילטוס רצה למנוע מהומות אז נכנע לדרישת ההמון. על כן שחרר את בר־אבא מבית־הסוהר וציווה להלקות את ישוע בשוטים. 15
Pea ko e meʻa ʻi he fie fakafiemālie ʻe Pailato ki he kakai, naʻa ne tukuange ʻa Palāpasa kiate kinautolu, pea hili ʻene kauʻimaea ʻa Sisu, naʻa ne tukuange[ia ]ke tutuki ki he ʻakau.
לאחר מכן לקחו החיילים הרומאים את ישוע לחצר הארמון. הם קראו לכל חיילי המשמר, הלבישו את ישוע בגלימת ארגמן, הכינו לו זר מקוצים ארוכים ודוקרניים והניחו את הזר על ראשו. 16
Pea naʻe tataki ia ʻe he kau tau ki he potu fale naʻe ui ko e fale fakaʻeiki, ʻonau fakataha ʻae kautau kotoa.
17
Pea naʻa nau fakakofuʻaki ia ʻae kulokula, ʻo lalanga ʻae tatā ʻaki ʻae ʻakau talatala, ʻo ʻai kiate ia.
הם החלו ללעוג ולצחוק לו:”יחי מלך היהודים!“ 18
Mo nau kamata fetapa kiate ia, “Siʻotoʻofa, Tuʻi ʻoe kakai Siu!”
הם הכו אותו באכזריות, חבטו על ראשו במקלות, ירקו עליו, כרעו ברך לפניו והשתחוו לו בלעג. 19
Pea naʻa nau taaʻi ʻaki [ia ]ʻae vaʻa kaho ʻi hono mata, ʻo ʻaʻanu kiate ia, pea tūʻulutui mo hū kiate ia.
לאחר שסיימו החיילים להתלוצץ ולצחוק עליו, הפשיטו מעליו את הארגמן והלבישו אותו בבגדיו, והוציאו אותו החוצה לצליבה. 20
Pea kuo nau manukiʻi ia, pea nau toʻo ʻiate ia ʻae kulokula, kae ʻai kiate ia hono kofu ʻoʻona, ʻo tataki atu ia ke tutuki ki he ʻakau.
החיילים פגשו בדרך את שמעון מקירניה (אביהם של אלכסנדר ורופוס), שחזר מהשדה, ואילצוהו לשאת את הצלב של ישוע למקום הצליבה. 21
Pea naʻa nau pule ke fua hono ʻakau ʻe he tokotaha ko Saimone ko e Sailini, ko e tamai ʻa ʻAlekisānita mo Lufusi, ʻi heʻene ʻalu ange ai, ko ʻene haʻu mei he tukuʻuta.
ישוע הובא למקום הנקרא”גלגלתא“, כלומר”מקום הגולגולת“. 22
Pea naʻa nau ʻomi ia ki he potu ko Kolokota, ʻaia ko hono ʻuhinga, “Ko e potu ʻoe ʻulupoko.”
הם הגישו לו יין מסומם, אך הוא סרב לשתות. 23
Pea naʻa nau ʻatu ʻae inu kiate ia ko e uaine, kuo huʻi ʻaki ʻae mula: ka naʻe ʻikai te ne maʻu ia.
לאחר מכן הם צלבו אותו וערכו הגרלה על בגדיו. 24
Pea kuo nau tutuki ia ki he ʻakau, pea nau vahevahe hono ngaahi kofu, mo talotalo ki ai, [ke ʻilonga ]ʻa ia ʻe maʻu ʻe he tangata taki taha.
בשעה תשע בבוקר צלבו את ישוע. 25
Pea ko hono tolu ia ʻoe feituʻulaʻā, naʻa nau tutuki ai ia ki he ʻakau.
מעל ראשו היה תלוי שלט שאשמתו כתובה עליו:”מלך היהודים“. 26
Pea naʻe tohi ʻi ʻolunga ʻae tohi ʻo hono talakoviʻi, KO E TUʻI ʻOE KAKAI SIU.
באותו בוקר נצלבו איתו שני פושעים: אחד לימינו ואחד לשמאלו, 27
Pea naʻa nau tutuki ki he ʻakau fakataha mo ia ʻae ongo kaihaʻa ʻe toko ua: ko e taha ʻi he nima toʻomataʻu, mo e taha ʻi hono toʻohema.
וכך התקיים הפסוק:”ואת פושעים נמנה.“ 28
Pea naʻe fakamoʻoni ai ʻae tohi, ʻaia ʻoku pehē, “Pea naʻe lau ia fakataha mo e kau angahala.”
העוברים והשבים קללו אותו, לעגו לו וקראו:”נו, אתה יכול להרוס את בית המקדש ולבנותו מחדש בשלושה ימים? 29
Pea manukiʻi ia ʻekinautolu naʻe feʻaluʻaki, ʻi he kalokalo honau ʻulu, mo e pehē, “ʻA koe, ʻoku ke maumauʻi ʻae falelotu lahi, mo [toe ]langa ia ʻi he ʻaho ʻe tolu,
אם אתה גיבור כזה, מדוע אינך מציל את עצמך ויורד מהצלב?“ 30
Fakamoʻui koe, pea ke ʻalu hifo mei he ʻakau.”
גם ראשי הכוהנים והסופרים עמדו סביבו ולעגו לו.”הוא יכול להושיע את כולם חוץ מאשר את עצמו!“צחקו. 31
Pea manuki pehē foki ʻe he kau taulaʻeiki lahi, ʻo nau fepehēʻaki ʻiate kinautolu mo e kau tangata tohi, “Naʻa ne fakamoʻui ʻae kakai; ka ʻoku ʻikai te ne faʻa fakamoʻui ia.
”משיח שכמוהו!“קראו.”מלך ישראל, הבה נראה אותו יורד מהצלב, ואז נאמין למה שהוא אומר!“גם שני הפושעים שנצלבו איתו קיללו אותו. 32
Tuku ke ʻalu hifo eni ʻa Kalaisi ko e Tuʻi ʻo ʻIsileli mei he ʻakau, koeʻuhi ke mau mamata mo tui.” Pea ko kinaua naʻe tutuki ki he ʻakau mo ia ne na manukiʻi ia.
בשעה שתים־עשרה בצהריים כיסה חושך את כל הארץ למשך שלוש שעות. 33
Pea ʻi he hokosia hono ono ʻoe feituʻulaʻā, naʻe fakapoʻuli ʻae fonua kotoa ʻo aʻu ki hono hiva ʻoe feituʻulaʻā.
בשעה שלוש אחר־הצהריים זעק ישוע זעקת שבר:”אלי, אלי, למה שבקתני?“(כלומר,”אלי, אלי, למה עזבתני?“) 34
Pea ʻi hono hiva ʻoe feituʻulaʻā naʻe tangi leʻo lahi ʻa Sisu, ʻo pehē, “ʻIlai, ʻIlai, lama sapakatani?” ʻAia ko hono ʻuhinga, “Ko hoku ʻOtua, ko hoku ʻOtua, ko e hā kuo ke liʻaki ai au?”
אחדים מהאנשים שעמדו שם חשבו שהוא קורא לאליהו הנביא. 35
Pea ko honau niʻihi naʻe tutuʻu [ʻi ai], ʻi heʻenau fanongo, naʻa nau pehē, “Vakai, ʻoku ne ui kia ʻIlaisiā.”
איש אחד רץ והביא ספוג טבול בחומץ, שם אותו בקצה מוט ארוך והגיש אותו לישוע.”הבה נראה אם אליהו באמת יבוא להוריד אותו!“קרא האיש. 36
Pea lele ʻae tokotaha, ʻo ne unu ʻae oma ki he vai mahi, ʻo ʻai ia ki he vaʻa kaho, mo ʻohake ke ne inu, mo ne pehē, “Tuku ai pe; ke tau vakai, pe haʻu ʻa ʻIlaisiā ke tuku hifo ia.”
באותו רגע זעק ישוע זעקת שבר נוספת ונפח את נשמתו. 37
Pea tangi leʻo lahi ʻa Sisu, pea ne tuku hake hono laumālie.
בבית־המקדש, הפרוכת התלויה לפני קודש הקודשים נקרעה לשניים מלמעלה למטה. 38
Pea naʻe mahae ua ʻae puipui ʻoe falelotu lahi, mei hono potu ʻi ʻolunga ʻo aʻu ki lalo.
קצין רומאי אחד, שעמד בין הצופים וראה כיצד נפח ישוע את נשמתו, קרא:”האיש הזה באמת היה בן־אלוהים!“ 39
Pea ʻi he mamata ʻae ʻeikitau, naʻe tuʻu ʻo hangatonu atu kiate ia, kuo pehē ʻa ʻene tangi, mo e tuku hake ʻa hono laumālie, ne ne pehē, “Tā ko e moʻoni ko e ʻAlo ʻoe ʻOtua ʻae tangata ni.”
גם נשים עמדו במרחק מה וחזו בצליבה; ביניהן היו מרים המגדלית, מרים (אמם של יעקב ויוסי) ושלומית. 40
Naʻe ai mo e kau fefine naʻa nau sio mai mei he mamaʻo: pea naʻe ʻiate kinautolu ʻa Mele Makitaline, mo Mele ko e faʻē ʻa Semisi siʻi pea mo Sose, mo Salome;
כל אלה האמינו בישוע ואף שרתו אותו בהיותו בגליל. היו שם עוד נשים רבות אשר הלכו אחריו לירושלים. 41
(ʻAkinautolu foki naʻa nau muimui kiate ia, mo tauhi ia ʻi heʻene ʻi Kāleli; ) pea mo e kau fefine tokolahi, naʻa nau ʻalu hake mo ia ki Selūsalema.
כל זה התרחש ביום שישי. עם רדת הערב, יהודי נכבד בשם יוסף מן הרמתיים ניגש לפילטוס וביקש את גופתו של ישוע. יוסף היה חבר בסנהדרין והאמין בביאת המשיח באותה עת. 42
Pea kuo efiafi ai, pea koeʻuhi ko e teuteu, ʻaia ko e ʻaho ʻoku muʻa ʻi he [ʻaho ]Sāpate,
43
Naʻe ʻalu loto mālohi ʻa Siosefa ʻo ʻAlematea, ko e fakamaau ongolelei, pea naʻe tatali foki ia ki he puleʻanga ʻoe ʻOtua, ʻo ne kole meia Pailato ʻae sino ʻo Sisu.
פילטוס לא האמין שישוע כבר מת, ולכן ביקש מאחד מקציניו שיוודא את הדבר. 44
Pea ofo ʻa Pailato ʻi heʻene pekia vave: pea ne ui ʻae ʻeikitau, ʻo fehuʻi ki ai pe kuo fuoloa ange ʻene pekia.
הקצין בדק ואישר שאכן ישוע כבר מת, ורק אז הרשה פילטוס ליוסף לקחת את הגופה. 45
Pea kuo ne ʻilo[ia ]mei he ʻeikitau, pea ne ʻatu ʻae sino kia Siosefa.
יוסף קנה סדין גדול, הוריד את גופת ישוע מהצלב, עטף אותה בסדין וקבר את ישוע בקבר חצוב בסלע. הוא סתם את פתח הקבר באבן גדולה. 46
Pea fakatau ʻe ia ʻae tupenu mahuʻinga lelei, mo vete hifo ia, ʻo fakakoloaʻaki [ia ]ʻae tupenu mahuʻinga, pea fakatokoto ia ʻi he fonualoto kuo tā ʻi he maka, pea ne teketekaʻi ʻae maka ki he matapā ʻoe fonualoto.
מרים המגדלית ומרים אמו של יוסי ראו את המקום שבו נקבר ישוע. 47
Pea ko Mele Makitaline mo Mele[ko e faʻē ]ʻa Sose, ne na mamata ki he potu kuo fakatokoto ai[ia].

< מארק 15 >