לאחר מכן חזר ישוע לגליל ועבר מכפר לכפר. הוא לא רצה לשוב ליהודה, כי מנהיגי היהודים שם רצו להרגו. | 1 |
בהתקרב חג הסוכות | 2 |
האיצו בו אחיו לעלות לירושלים לרגל החג.”לך ליהודה, כדי שגם תלמידיך יראו את הנסים שאתה מחולל“, לעגו לו. | 3 |
”איך אתה רוצה להתפרסם בעודך מסתתר כאן? אם אתה מחולל ניסים ונפלאות, גלה את עצמך לעולם.“ | 4 |
גם אחיו לא האמינו בו. | 5 |
”עדיין לא הגיע הזמן שאלך, אולם אתם יכולים ללכת בכל זמן שתרצו“, השיב ישוע. | 6 |
”כי העולם אינו יכול לשנוא אתכם, אבל הוא שונא אותי, משום שאני מוכיח אותו במעשיו המושחתים. | 7 |
לכו אתם לחוג את החג בירושלים. איני הולך עתה, כי טרם הגיע זמני.“ | 8 |
וישוע נשאר בגליל. | 9 |
אולם לאחר שהלכו אחיו הלך גם ישוע לירושלים, אם כי בסתר, כדי שלא יכירו אותו. | 10 |
בינתיים חיפשוהו המנהיגים בין החוגגים וחקרו:”היכן הוא?“ | 11 |
דעת הקהל הייתה חלוקה עליו; אחדים אמרו:”הוא אדם נפלא!“ואילו אחרים טענו:”הוא רמאי!“ | 12 |
אך איש לא העז להשמיע את דעתו עליו ברבים, מפחד מנהיגי היהודים. | 13 |
בעיצומו של החג הלך ישוע לבית־המקדש ולימד את העם. | 14 |
”כיצד הוא יודע כל־כך הרבה?“תמהו היהודים.”הרי הוא לא למד אף פעם בבית מדרש!“ | 15 |
”איני מלמד אתכם את תורתי, כי אם את תורת האלוהים אשר שלחני“, השיב ישוע. | 16 |
”מי שרוצה לעשות את רצון האלוהים יודע אם אני מדבר בשם אלוהים או בשם עצמי. | 17 |
מי שמשמיע את דעתו האישית מצפה לשבחים ותהילה, אולם מי שרוצה בכבוד שולחו הוא אדם ישר ונאמן. | 18 |
משה נתן לכם את התורה אבל איש מביניכם אינו מקיים את התורה. מדוע אתם רוצים להרוג אותי על הפרת התורה?“ | 19 |
”היצאת מדעתך“, קרא הקהל.”מי רוצה להרוג אותך?“ | 20 |
”אני עשיתי נס אחד בשבת וכולכם התפלאתם והשתוממתם על כך“, אמר ישוע. | 21 |
”אבל גם אתם עובדים בשבת! הרי אתם עושים ברית־מילה לפי מצוות משה, מצוה שניתנה לנו למעשה מהאבות וקדמה לתורת משה, גם בשבת. | 22 |
אם אתם מתירים קיום ברית־מילה בשבת, כדי לא להפר את התורה, מדוע אתם מתרגזים על שריפאתי מישהו בשבת? | 23 |
אל תשפטו רק לפי מה שאתם רואים בעיניכם, אלא בחנו ושפטו בצדק!“ | 24 |
אחדים מתושבי ירושלים שאלו:”האם אין זה האיש שהם רוצים להרוג? | 25 |
הנה הוא מדבר בציבור ואיש אינו פוגע בו. אולי מנהיגינו הגיעו למסקנה שהוא באמת המשיח! | 26 |
אולם כיצד ייתכן הדבר? הרי אנחנו יודעים מאין בא, ואילו המשיח אמור לבוא מאי־שם, ממקום בלתי ידוע.“ | 27 |
”ודאי שיודעים אתם מי אני ומאין באתי, “קרא ישוע בקול בבית־המקדש,”אבל דעו לכם שלא באתי אליכם על דעת עצמי, אלא נשלחתי על־ידי האלוהים שאותו אינכם מכירים. | 28 |
אולם אני מכיר אותו, כי אני בא ממנו והוא שלח אותי.“ | 29 |
ההמון רצה לתפוס אותו, אך איש לא הרים עליו אצבע, כי טרם הגיע זמנו. | 30 |
אנשים רבים מן העם האמינו בישוע, ואמרו:”לאילו ניסים מצפים אתם מהמשיח שאדם זה לא חולל?“ | 31 |
כאשר נוכחו הפרושים כי העם נוטה להאמין בישוע, הם שלחו יחד עם ראשי הכוהנים סוכנים לתפוס אותו. | 32 |
אולם ישוע אמר להם:”אני אהיה אתכם עוד זמן־מה, ואחר כך אחזור לשולחי. | 33 |
תחפשו אותי ולא תמצאוני, כי לא תוכלו לבוא אל המקום שאהיה בו.“ | 34 |
היהודים נבוכו מדבריו.”לאן הוא עומד ללכת?“תמהו.”אולי בכוונתו לעזוב את הארץ וללכת ללמד את היהודים בתפוצות או אף את הגויים! | 35 |
למה התכוון כשאמר כי נחפש אותו ולא נוכל למצוא אותו, ואף לא נוכל לבוא למקום הימצאו?“ | 36 |
ביום האחרון והגדול של החג עמד ישוע וקרא בקול:”כל הצמא שיבוא אלי וישתה! | 37 |
כי כמו שכתוב, המאמין בי, יזרמו מקרבו נהרות מים חיים.“ | 38 |
ישוע התכוון לרוח הקודש שהמאמינים בשמו היו עתידים לקבל. עד לאותו זמן לא ניתן רוח הקודש, כי ישוע עדיין לא נתפאר ולא חזר לשמים. | 39 |
אנשים רבים בהמון קראו לאחר ששמעו את דבריו:”הוא באמת הנביא!“ | 40 |
אחרים קראו:”זהו המשיח!“היו שלגלגו:”האם המשיח יבוא מהגליל? | 41 |
הלא כתוב כי המשיח יהיה מזרע דוד וכי יבוא מבית לחם, עיר דוד.“ | 42 |
דעת הקהל עליו הייתה חלוקה. | 43 |
אחדים מהם רצו לתפסו, אך איש לא שלח בו יד. | 44 |
אנשי החוק שנשלחו לאסרו חזרו אל שולחיהם בידיים ריקות.”היכן הוא? מדוע לא הבאתם אותו?“שאלו הפרושים וראשי הכוהנים. | 45 |
”הוא דיבר דברים נפלאים כל־כך; מעולם לא שמענו דברים כאלה!“השיבו. | 46 |
”גם אתם הלכתם שולל?“כעסו הפרושים. | 47 |
”האם ראיתם מישהו בינינו, המנהיגים או הפרושים, אשר מאמין כי הוא המשיח? | 48 |
רק ההמון מקרב העם הזה מאמין בו, כי הם אינם יודעים את התורה. ארורים הם!“ | 49 |
נקדימון היה ביניהם; הוא זה שבא אל ישוע בלילה, וכששמע את דברי הפרושים אמר: | 50 |
”האם תורתנו מתירה לנו לשפוט אדם לפני ששמענו מה בפיו וידענו מה שהוא עושה?“ | 51 |
”גם אתה מהגליל?“שאלו בלעג.”דרוש בכתובים וראה שאף נביא אינו בא מהגליל!“ | 52 |
בזאת הם נפרדו והלכו איש לביתו. | 53 |