ג'ון 6
| כעבור זמן מה חצה ישוע את ים הכינרת (הנקרא גם ימת טבריה). | 1 |
| אנשים רבים הלכו אחריו, כי ראו כיצד ריפא את החולים. | 2 |
| ישוע ותלמידיו עלו על אחד ההרים והתיישבו על הארץ. | 3 |
| היה זה זמן קצר לפני חג הפסח. | 4 |
| ישוע הביט סביבו וראה את ההמונים הבאים לקראתו.”מאין נשיג להם לחם לאכול?“ניסה ישוע את פיליפוס, כי למעשה ידע מה עמד לעשות. | 5 |
| 6 |
| ”גם אם נקנה לחם באלפיים שקלים, לא יספיק לכולם!“השיב פיליפוס. | 7 |
| אַנְדְּרֵי, אחיו של שמעון פטרוס, התערב ואמר: | 8 |
| ”יש כאן ילד שבידו חמש ככרות לחם ושני דגים, אבל מה יועיל הדבר לכל האלפים האלה?“ | 9 |
| ”אמרו לכולם לשבת על האדמה“, ביקש ישוע מהסובבים אותו. כחמשת־אלפים גברים (לא כולל נשים וילדים) היו שם, וכולם התיישבו על המדשאה. | 10 |
| ישוע לקח את ככרות הלחם, הודה לאלוהים, הגיש אותן לתלמידיו, והתלמידים הגישו לכל האנשים. ישוע עשה את אותו הדבר עם הדגים, וכולם אכלו לשובע. | 11 |
| ”אספו בבקשה את הפירורים שנשארו, “ביקש ישוע,”כדי שדבר לא ייזרק.“ | 12 |
| התלמידים אספו את הפירורים מחמש ככרות הלחם ומילאו בהם שנים־עשר סלים. | 13 |
| כשראה ההמון את הנס הזה, קרא:”זהו באמת הנביא שציפינו לו!“ | 14 |
| ישוע ידע שהם היו מוכנים לאחוז בו בכוח ולהכתירו למלך, ומשום כך שוב נמלט לבדו אל אחד ההרים. | 15 |
| בערב ירדו התלמידים לים | 16 |
| ונכנסו לסירה, כשפניהם מועדות לכפר־נחום. הלילה ירד, וישוע עדיין לא שב אליהם. | 17 |
| בינתיים פרצה סערה בים, כי נשבה רוח חזקה. | 18 |
| התלמידים חתרו במשוטיהם כחמישה קילומטרים, ולפתע ראו את ישוע פוסע לקראתם על־פני המים. פחד אחז אותם, | 19 |
| אולם ישוע הרגיעם:”זה אני, ישוע, אל תפחדו.“ | 20 |
| הם אספו אותו אל הסירה ומיד הגיעו אל יעדם. | 21 |
| למחרת התקהלו אנשים רבים במקום שישוע חולל את נס הלחם. הם המתינו לישוע, כי לא ראו אותו עוזב את המקום עם תלמידיו בסירה. | 22 |
| בינתיים הגיעו אל המקום גם סירות אחרות מטבריה. | 23 |
| כשנוכחו האנשים כי ישוע איננו שם, הם עלו לסירות והפליגו לכפר־נחום כדי לחפש אותו. | 24 |
| הם מצאו אותו בכפר־נחום ושאלו בתמיהה:”רבי, כיצד הגעת הנה?“ | 25 |
| ”האמת היא שאתם רוצים להיות בחברתי מפני שאכלתם לשובע, ולא מפני שאתם מאמינים בי ובאותותיי!“השיב להם ישוע. | 26 |
| ”אל תעמלו בעד המזון אשר כלה ונגמר, כי אם הקדישו את זמנכם למזון החיים שאותו תקבלו מבן־האדם, כי לשם כך שלח אותי האלוהים אבי.“ (aiōnios g166) | 27 |
| ”מה עלינו לעשות כדי למצוא־חן בעיני אלוהים?“שאלו. | 28 |
| ”אלוהים רוצה שתאמינו במי שהוא שלח אליכם“, השיב ישוע. | 29 |
| ”אם ברצונך שנאמין כי אתה המשיח, עליך להראות לנו עוד נסים ונפלאות. | 30 |
| אבותינו אכלו יום יום את המן במדבר כמו שכתוב:’ודגן־שמים נתן להם‘.“ | 31 |
| אולם ישוע הסביר:”אני אומר לכם שלא משה נתן לכם את הלחם מהשמים, אלא אבי הוא שנותן לכם את הלחם האמתי מהשמים. | 32 |
| הלחם האמתי הוא זה שנשלח מהשמים על־ידי אלוהים, והוא מעניק חיים לעולם.“ | 33 |
| ”אדון, “קראו,”תן לנו תמיד את הלחם הזה!“ | 34 |
| ”אני הוא לחם החיים“, אמר ישוע.”כל הבא אלי לא ירעב לעולם. כל המאמין בי לא יצמא לעולם. | 35 |
| אבל הבעיה היא שאינכם מאמינים גם לאחר שראיתם אותי. | 36 |
| אולם אחדים יבואו אלי ויאמינו בי – אלה שאבי נתן לי – ואני מבטיח שלא אדחה איש, | 37 |
| כי באתי לכאן מהשמים לעשות את רצונו של האלוהים אשר שלחני, ולא את רצוני. | 38 |
| ”האב אשר שלח אותי רוצה שלא אאבד איש מאלה שנתן לי, אלא שאקים את כולם לתחייה ביום האחרון. | 39 |
| זהו רצונו: שכל הרואה אותי ומאמין בי יחיה חיי נצח, ואני אקימו לתחייה ביום האחרון.“ (aiōnios g166) | 40 |
| היהודים רגזו עליו משום שטען כי הוא הלחם היורד מן השמים. | 41 |
| ”אילו שטויות הוא מדבר?“שאלו.”הלא הוא ישוע בן־יוסף; אנחנו מכירים היטב את כל משפחתו! איך הוא מעז לטעון שהוא בא מהשמים?“ | 42 |
| ”אל תתרגזו על דברי אלה“, ביקש ישוע. | 43 |
| ”רק מי שאלוהים שולח יוכל לבוא אלי, ואני אקימו לתחייה ביום האחרון. | 44 |
| הלא כתוב בספרי הנביאים:’וכל בניך למודי ה׳‘. ואמנם, כל השומע לקול אלוהים ולומד את האמת על אודותיו, יבוא אלי. | 45 |
| לא שמישהו ראה את האלוהים; אני לבדי ראיתי אותו, שהרי הוא שלח אותי. | 46 |
| ”אני אומר לכם באמת, כל המאמין בי יחיה חיי נצח. (aiōnios g166) | 47 |
| אני הוא לחם החיים. | 48 |
| אבותיכם אכלו את המן במדבר ומתו. | 49 |
| אולם מי שאוכל מלחם החיים, היורד מהשמים, יחיה חיי נצח ולא ימות. | 50 |
| אנוכי לחם החיים היורד מהשמים; כל האוכל מהלחם הזה יחיה לנצח. אני נותן את בשרי כלחם כדי שהעולם יחיה.“ (aiōn g165) | 51 |
| ”איך הוא יכול לתת לנו לאכול את בשרו?“החלו היהודים להתווכח ביניהם. | 52 |
| ”אני אומר לכם ברצינות, “המשיך ישוע,”אם לא תאכלו את בשר המשיח ולא תשתו את דמו, אין לכם חיים בקרבכם! | 53 |
| אולם כל האוכל את בשרי ושותה את דמי חי חיי נצח, ואני אקימו לתחייה ביום האחרון. (aiōnios g166) | 54 |
| כי בשרי הוא מזון אמתי, ודמי הוא משקה אמתי. | 55 |
| כל האוכל את בשרי ושותה את דמי חי בי, ואני חי בו. | 56 |
| כל הניזון ממני חי בזכותי, כשם שאבי החי שלח אותי ואני חי בזכותו. | 57 |
| אני הלחם האמתי היורד מהשמים – לא כמו המן שאכלו אבותינו במדבר ומתו. כל האוכל את הלחם הזה יחיה לנצח.“ (aiōn g165) | 58 |
| ישוע לימד אותם דברים אלה בבית־הכנסת בכפר־נחום. | 59 |
| אפילו תלמידיו אמרו:”קשה לקבל את מה שהוא אומר. איך אפשר להאמין בזה?“ | 60 |
| ישוע חש בלבו שתלמידיו התלוננו על דבריו.”מה מטריד אתכם?“שאל אותם. | 61 |
| ”מה תגידו אם תראו את בן־האדם עולה חזרה לשמים? | 62 |
| רק רוח אלוהים מעניק חיים; בכוחו של האדם אין כל תועלת. הדברים שאמרתי לכם הם דברי רוח וחיים. | 63 |
| אך בכל זאת יש ביניכם כאלה שאינם מאמינים.“ישוע אמר זאת מפני שידע מראש מי לא יאמין בו ומי יסגיר אותו. | 64 |
| ”משום כך אמרתי לכם שאיש אינו יכול לבוא אלי אלא אם זה מעשה מידי אלוהים“, הסביר ישוע. | 65 |
| באותו יום עזבו אותו תלמידים רבים. | 66 |
| ”האם גם אתם רוצים לעזוב אותי?“שאל ישוע את שנים־עשר תלמידיו. | 67 |
| ”אדוני, לאן נלך ולמי?“קרא שמעון פטרוס.”רק לך יש דברים של חיי נצח, (aiōnios g166) | 68 |
| ואנחנו יודעים ומאמינים שאתה קדוש האלוהים!“ | 69 |
| השיב להם ישוע:”אני בחרתי בכם בעצמי – שנים־עשר במספר – ובכל זאת, אחד מכם הוא שטן.“ | 70 |
| הוא התכוון ליהודה בן־שמעון איש־קריות, אחד משנים־עשר התלמידים, שעמד להסגירו. | 71 |
