מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 15

1 בזמן שבר־נבא ופולוס היו באנטיוכיה, הגיעו לשם מספר אנשים מיהודה, והחלו ללמד את המאמינים שאם לא יקפידו לקיים את ברית המילה כדת משה וישראל, לא יוכלו להיוושע.

Then some men came down from Judea and were teaching the brothers: “If you are not circumcised according to the custom of Moses, you cannot be saved.”

2 פולוס ובר־נבא התווכחו איתם על כך בלהט רב, ולכן החליטה הקהילה המקומית לשלוח אותם לירושלים, יחד עם אחדים מחברי הקהילה, כדי לדון בשאלה זאת עם השליחים והזקנים שם.

Therefore, when Paul and Barnabas had a great dissension and debate with them, the brothers appointed Paul and Barnabas and some others from among the believers to go up to the apostles and elders in Jerusalem to discuss this issue.

3 הקהילה כולה ליוותה אותם אל מחוץ לעיר, והנציגים יצאו בדרכם לירושלים. הם התעכבו בדרך בערי החוף של לבנון ובשומרון, כדי לבקר את המאמינים, ולשמחת כולם סיפרו להם שגם הגויים חוזרים בתשובה.

After being sent on their way by the church, they passed through Phoenicia and Samaria and brought great joy to all the brothers when they described in detail the conversion of the Gentiles.

4 בהגיעם לירושלים קיבלו את פניהם חברי הקהילה, השליחים והזקנים, ופולוס ובר־נבא דיווחו להם כיצד ה׳ פעל באמצעותם.

When they arrived in Jerusalem, they were welcomed by the church, the apostles, and the elders, and they reported all that God had done through them.

5 אולם מאמינים אחדים, שהשתייכו בעבר לכת הפרושים, קמו על רגליהם וטענו שכל המאמינים מבין הגויים חייבים לשמור את התורה ולקיים ברית מילה.

But some of the believers who belonged to the sect of the Pharisees stood up, saying, “It is necessary to circumcise the Gentiles and command them to keep the law of Moses.”

6 לכן כינסו השליחים והזקנים אסיפה מיוחדת כדי לדון בבעיה זאת.

So the apostles and the elders gathered together to consider this matter.

7 לאחר דיון ארוך ומייגע קם שמעון על רגליו ופנה אל המאמינים:”אחים, כולכם יודעים שעוד לפני זמן רב בחר בי אלוהים לבשר לגויים את הבשורה, כדי שגם הם יאמינו בו.

After there had been much debate, Peter stood up and said to them, “Brothers, you know that in the early days God made a choice among us, that by the words of my mouth the Gentiles would hear the message of the gospel and believe.

8 אלוהים, המכיר והיודע את לב האדם, אישר שהוא מקבל גם את הגויים. כיצד הוא אישר זאת? בכך שנתן להם את רוח הקודש בדיוק כשם שנתן אותו לנו.

And God, who knows the heart, testified to them by giving them the Holy Spirit, just as he did to us.

9 אלוהים לא הבדיל בינינו לביניהם, משום שהוא טיהר את לבם, על־ידי האמונה, בדיוק כפי שטיהר את לבנו.

He made no distinction between us and them, purifying their hearts by faith.

10 האם אתם רוצים עתה לתקן את מעשיו של אלוהים? מדוע אתם מעמיסים על הגויים עול שאנחנו ואבותינו לא יכולנו לשאת?

Now then, why are you putting God to the test by placing a yoke on the neck of the disciples that neither our fathers nor we have been able to bear?

11 האם אינכם מאמינים שכולנו נושענו באותה הדרך – כלומר בחסדו של האדון ישוע?“

On the contrary, we believe that we are saved by the grace of the Lord Jesus in the same way they are.”

12 הויכוח פסק, וכל האחים הקשיבו בדומיה לדיווח של פולוס ובר־נבא על הנסים והנפלאות שחולל אלוהים באמצעותם בין הגויים.

Then the entire assembly fell silent as they listened to Barnabas and Paul tell of all the signs and wonders God had performed through them among the Gentiles.

13 כשסיימו השניים את דיווחם נטל יעקב את רשות הדיבור.”אחים, “אמר,”הקשיבו לדברי!

When they had finished speaking, James replied, “Brothers, listen to me.

14 שמעון פטרוס הסביר לכם זה עתה כיצד אלוהים גילה תחילה את דאגתו לגויים, וכיצד בחר מקרבם אנשים שיאמינו בו ושיפארו את שמו.

Simeon has related how God first visited the Gentiles, to take from among them a people for his name.

15 עובדה זאת של ישועת הגויים עולה למעשה בקנה אחד עם דברי הנביאים. קחו למשל את נבואתו של עמוס:

The words of the prophets are in agreement with this, just as it is written:

16 ’ביום ההוא אקים את סכת דויד הנפלת, וגדרתי את פרציהן והריסותיו אקים, ובניתיה כימי עולם,

‘After this I will return and rebuild the tabernacle of David that has fallen; I will rebuild its ruins and erect it again,

17 למען ידרשו את־ה׳ שארית אדם וכל הגויים אשר נקרא שמי עליהם, נאום ה׳ עושה כל־אלה‘.”כלומר, אלוהים הבטיח לחדש את ברית דוד המופרת, כדי שגם הגויים – אלה שבחר בהם – יוושעו!

so that the rest of mankind may seek the Lord, even all the Gentiles who are called by my name, says the Lord, who does all these things.’

18 אלה דברי אלוהים אשר גילה אותם עוד לפני זמן רב. (aiōn g165)

All God's works are known to him from long ago. (aiōn g165)

19 ”על כן אני פוסק שאל לנו לדרוש מהגויים השבים אל ה׳ לקיים את חוקי התורה.

Therefore my judgment is that we not create difficulties for those among the Gentiles who turn to God,

20 הבה נסתפק בכך שנכתוב להם לא לאכול בשר שהוקרב לאלילים ולא בשר טרף של בעל חיים שנחנק, לא לאכול בשר עם דם, ולהתרחק מהזנות על כל צורותיה.

but that we write to them, telling them to abstain from things defiled by idols, from fornication, from what has been strangled, and from blood.

21 כי עוד מימי קדם נקראה תורת משה מדי שבת בבתי־כנסת בכל עיר ועיר.“

For from generations of old, Moses has had those who preach him in every city, because he is read in the synagogues every Sabbath.”

22 השליחים, הזקנים וכל חברי הקהילה החליטו לשלוח משלחת לאנטיוכיה יחד עם פולוס ובר־נבא, כדי לדווח על החלטתם. הם בחרו בשניים ממנהיגי הקהילה, ביהודה (המכונה”בר־שבא“) ובסילא,

Then it seemed good to the apostles and to the elders, together with the whole church, to send men chosen from among them to Antioch with Paul and Barnabas, namely, Judas (called Barsabbas) and Silas, leading men among the brothers,

23 ושלחו בידם את המכתב הבא:”מאת: השליחים, זקני הקהילה והאחים בירושלים.”אל: אחינו המאמינים מן הגויים באנטיוכיה, בסוריה ובקיליקיה, שלום לכם!

and to send with them this letter they had written: “The apostles, elders, and brothers, to the Gentile brothers in Antioch, Syria, and Cilicia: Greetings.

24 נודע לנו שמספר אנשים מקהילתנו בלבלו אתכם והטילו ספק בכם, אולם דעו לכם שלא אנחנו שלחנו אותם – הם באו אליכם על דעת עצמם.

Since we have heard that certain men, whom we did not authorize, have gone out from us and troubled you with their words, unsettling your minds by saying that you must be circumcised and keep the law,

25 משום כך החלטנו פה־אחד לשלוח אליכם שני נציגים רשמיים שלנו, יחד עם אחינו האהובים פולוס ובר־נבא.

it seemed good to us, having come to one accord, to send you men chosen from among us, along with our beloved Barnabas and Paul,

26 נציגים אלה, יהודה וסילא, אשר סיכנו את חייהם למען שם אדוננו ישוע המשיח, יאשרו לפניכם בעל־פה את החלטתנו.

who have risked their lives for the name of our Lord Jesus Christ.

27

Therefore we have sent Judas and Silas, who will tell you the same things in their own words.

28 ”רוח הקודש ואנחנו מצאנו לנכון שלא להכביד עליכם בחובות מיותרים של שמירת מצוות התורה, אלא רק לדרוש מכם

For it seemed good to the Holy Spirit and to us to lay upon you no further burden than these essentials:

29 שתימנעו מאכילת מזון שהוקרב לאלילים, מאכילת בשר של בעל־חיים שנחנק, מאכילת בשר עם דם, ושתתרחקו מן הזנות. טוב תעשו אם תשמרו דברים אלה. – שלום לכם.“

You must abstain from what has been sacrificed to idols, from blood, from what has been strangled, and from fornication. If you keep yourselves from these things, you will do well. Farewell.”

30 ארבעת הנציגים יצאו מיד לאנטיוכיה, כינסו שם אסיפה כללית של כל המשיחיים ונתנו להם את המכתב.

So when these men had been sent off, they went to Antioch, and after gathering the congregation together, they delivered the letter.

31 דברי המכתב שמחו מאוד את כל הקהילה באנטיוכיה.

When the people read it, they rejoiced over its encouragement.

32 יהודה וסילא, שהיו נביאים, דרשו באוזני הקהל דרשה ארוכה וחיזקו את אמונת האחים.

Then Judas and Silas, who were themselves prophets, encouraged and strengthened the brothers with many words.

33 הם נשארו שם ימים אחדים, ולאחר מכן חזרו לירושלים עם דרישות שלום אל האחים אשר שלחו אותם.

After spending some time there, they were sent off to the apostles in peace by the brothers.

34 פולוס ובר־נבא נשארו באנטיוכיה, ועזרו למטיפים ולמורים המקומיים ללמד את דבר ה׳.

35

But Paul and Barnabas stayed in Antioch, teaching and preaching, along with many others, the good news of the word of the Lord.

36 כעבור ימים אחדים הציע פולוס לבר־נבא:”הבה נשוב ונבקר את אחינו בכל הערים שבהן בישרנו את דבר ה׳, כדי שנראה כיצד מתקדמים המאמינים החדשים.“

After some days had gone by, Paul said to Barnabas, “Let us return and visit our brothers in every city where we proclaimed the word of the Lord, to see how they are doing.”

37 בר־נבא הסכים, וביקש לצרף אליהם את יוחנן מרקוס.

Now Barnabas wanted to bring John, who was called Mark.

38 אך רעיון זה לא מצא־חן בעיני פולוס, כי יוחנן מרקוס זנח אותם לנפשם בעיר פמפוליה, ולא עזר להם לסיים את שליחותם.

But Paul thought it best not to bring this man who had deserted them in Pamphylia and had not gone on with them in their work.

39 לאחר ויכוח חריף בנושא זה החליטו השניים להיפרד. בר־נבא לקח את מרקוס והפליג איתו לקפריסין,

So there arose a sharp disagreement, with the result that they parted from one another. Barnabas took Mark and sailed off to Cyprus,

40 ואילו פולוס בחר לקחת איתו את סילא. לאחר שקיבלו את ברכת האחים יצאו השניים בדרכם לסוריה וקילקיה, כדי לעודד את המאמינים שם.

but Paul chose Silas and departed, once he had been committed by the brothers to the grace of God.

41

And he went through Syria and Cilicia, strengthening the churches.