מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים 14

1 גם באיקניון הלכו פולוס ובר־נבא לבית־הכנסת. הם הטיפו את דבר ה׳ בעוצמה כה רבה, עד שיהודים וגויים רבים האמינו באדון.

At Iconium Paul and Barnabas went together into the synagogue of the Jews and spoke in such a way that a great multitude of both Jews and Greeks believed.

2 אולם היהודים שדחו את בשורת אלוהים הסעירו את רגשות הגויים, ועוררו בלבם אי־אמון בפולוס ובר־נבא.

But the Jews who refused to believe stirred up and corrupted the minds of the Gentiles to be against the brothers.

3 למרות זאת נשארו שם השניים זמן רב למדי, כשהם מבשרים את דבר ה׳ באומץ, ואלוהים אישר שאכן הם שליחיו על־ידי הניסים והנפלאות שחולל באמצעותם.

So Paul and Barnabas spent a long time there, speaking boldly for the Lord, who was testifying to the message of his grace by granting signs and wonders to be done by their hands.

4 תושבי העיר היו חלוקים בדעותיהם: חלקם תמכו במנהיגים היהודים, וחלקם – בפולוס ובר־נבא.

But the population of the city was divided; some were with the Jews, and some were with the apostles.

5 כאשר נודע לשני השליחים שהגויים, היהודים ומנהיגיהם תכננו להתנכל להם ולרגום אותם באבנים, מיהרו להימלט על נפשם. הם הגיעו לערי חבל לוקוניה: לוסטרה, דרבי וסביבותיהן,

And when an attempt was made by both the Gentiles and the Jews, together with their rulers, to mistreat them and stone them,

6

Paul and Barnabas became aware of it and fled for refuge to the Lycaonian cities of Lystra and Derbe and to the surrounding region.

7 וגם שם בישרו את הבשורה.

There they continued to preach the gospel.

8 בלוסטרה הם ראו אדם שלא התהלך מעולם; רגליו היו משותקות מלידה.

Now there was a man sitting in Lystra who could not use his feet. He had been lame from his mother's womb and had never walked.

9 פולוס שם לב לכך שהנכה מקשיב לדבריו בדריכות ובעניין רב, וכאשר גילה שיש בו אמונה להירפא,

This man listened to Paul as he was speaking. Paul looked at him intently, and when he saw that he had faith to be healed,

10 קרא אליו:”קום על רגליך!“כהרף־עין קפץ האיש על רגליו והחל ללכת.

he said with a loud voice, “Stand up on yoʋr feet!” So the man leaped up and began to walk.

11 כשראה קהל הנוכחים את הנס שפולוס חולל, החלו כולם לקרוא בלשון הליקאונית:”אנשים אלה הם אלים בדמות בני־אדם!“

When the crowds saw what Paul had done, they lifted up their voices, saying in Lycaonian, “The gods have come down to us in the likeness of men.”

12 הם החליטו שבר־נבא הוא האל זאוס, ואילו פולוס, שהיה הדובר העיקרי – האל הרמס.

Barnabas they called Zeus, and Paul they called Hermes, since he was the one who took the lead in speaking.

13 הכהן של זאוס, שמקדשו היה בפרבר העיר, הביא זרי פרחים ושוורים, כדי להקריבם בשער העיר לעיני ההמונים.

Then the priest of the shrine of Zeus that was located in front of their city brought bulls and garlands to the city gates, intending to offer sacrifices together with the crowds.

14 אולם כאשר הבינו פולוס ובר־נבא את מה שעומד להתרחש, קרעו את בגדיהם ורצו בתוך הקהל בצעקות:

But when the apostles Barnabas and Paul heard about it, they tore their clothes and rushed into the crowd, crying out,

15 ”אנשים, מה אתם עושים? אנחנו בני־אדם בדיוק כמוכם! באנו לבשר לכם את הבשורה, כדי שאתם תפסיקו לסגוד לאלילים, ובמקום זאת להשתחוות לאלוהים האחד האמיתי, אשר ברא את השמים, את הארץ, את הים ואת כל אשר בם.

“Men, why are you doing these things? We also are men with the same nature as you. We are bringing you good news, telling you to turn from these worthless things to the living God, who made the heavens, the earth, the sea, and all that is in them.

16 אמנם בימי קדם הרשה ה׳ לגויים לחיות כרצונם,

In past generations he allowed all the nations to go their own way,

17 אולם הוא תמיד העיד על עצמו במעשיו הטובים ובאהבתו אלינו: הוא שולח לנו, למשל, גשם ותבואות מבורכות; הוא מספק לנו אוכל וממלא את לבנו שמחה.“

although he did not leave himself without a witness in that he did good by giving you rain from heaven and fruitful seasons, filling our hearts with food and gladness.”

18 על אף דבריהם אלה הצליחו השניים רק בקושי רב לשכנע את הקהל שלא להקריב להם קורבנות.

Yet even by saying these things, they barely restrained the crowds from offering sacrifices to them.

19 ימים ספורים לאחר מכן הגיעו ללוסטרה יהודים אחדים מאנטיוכיה ומאיקניון, והפכו את קהל המעריצים להמון פרוע וצמא־דם, אשר רגם את פולוס באבנים. ההמונים חשבו שפולוס מת, ולכן גררו אותו אל מחוץ לעיר.

Then some Jews came from Antioch and Iconium and persuaded the crowds. They stoned Paul and dragged him out of the city, supposing that he was dead.

20 אולם לאחר שהתקבצו המאמינים סביבו הוא התאושש, קם על רגליו וחזר העירה. למחרת יצאו פולוס ובר־נבא לדרבי.

But when the disciples gathered around him, he rose and entered the city. The next day he went on with Barnabas to Derbe.

21 לאחר שבישרו שם את דבר ה׳ ועשו תלמידים רבים, חזרו השניים ללוסטרה, לאיקניון ולאנטיוכיה.

After preaching the gospel in that city and making many disciples, Paul and Barnabas returned to Lystra, Iconium, and Antioch,

22 בערים אלה הם חיזקו את המאמינים, ועודדו אותם לדבוק באמונתם למרות הצרות והרדיפות.”רק דרך צרות רבות נוכל להיכנס למלכות האלוהים“, הזכירו להם.

strengthening the souls of the disciples, exhorting them to continue in the faith, and telling them that through many tribulations we must enter the kingdom of God.

23 כמו כן מינו פולוס ובר־נבא זקני־קהילה בכל קהילה, ובצום ותפילה הפקידו אותם בידי האלוהים שבו בטחו.

And when they had appointed elders for them in every church, with prayer and fasting they entrusted them to the Lord in whom they had come to believe.

24 לאחר מכן המשיכו השניים במסעם חזרה, ועברו דרך פיסידיה ופמפוליה.

After passing through Pisidia, they came to Pamphylia,

25 הם הטיפו שוב בפרגי, והמשיכו לאטליה.

and when they had spoken the word in Perga, they went down to Attalia.

26 לבסוף הפליגו בספינה לאנטיוכיה – העיר שממנה יצאו למסע, ואשר בה הופקדו בידי אלוהים לבצע את המלאכה שזה עתה סיימו.

From there they sailed to Antioch, where they had been committed to the grace of God for the work they had now completed.

27 בהגיעם לאנטיוכיה כינסו את כל המאמינים, ומסרו להם דיווח מפורט על מסעם: כיצד ה׳ פעל באמצעותם, וכיצד פתח את שער האמונה גם לגויים.

After they arrived and gathered the church together, they reported all that God had done through them, and how he had opened a door of faith to the Gentiles.

28 פולוס ובר־נבא נשארו עם המאמינים באנטיוכיה זמן ממושך.

And they stayed there with the disciples for some time.