הָרִאשׁוֹנָה אֶל־הַקּוֹרִנְתִּיִּים 9

1 האם אינני אדם חופשי? האם אינני שליח האדון? האם לא ראיתי את האדון ישוע במו עיני? האם לא אני הבאתי אתכם לאמונה במשיח?

Am not free? Am I not an apostle? Jesus our Lord, have I not seen? Are not, ye, my work, in the Lord?

2 אולי לא נשלחתי אל אנשים אחרים, אך ללא ספק נשלחתי אליכם, שהרי באתם לאמונה במשיח באמצעותי.

If, unto others, I am not an apostle, certainly at least, unto you, I am; for, the seal of my apostleship, ye, are in the Lord.

3 זוהי תשובתי למטילים בי ספק.

My defence, unto them who are examining me, is this:

4 האם אין לי בכלל זכויות? האם איני רשאי להתארח בבתיכם כמו השליחים האחרים?

Have we not a right to eat and drink?

5 האם אין לנו זכות לשאת אישה מאמינה, כמו השליחים האחרים ואחי האדון וגם ‎כֵּיפָא?

Have we not a right to take round, a sister wife, —as even the rest of the apostles, and the brethren of the Lord, and Cephas?

6 האם רק בר־נבא ואני מוכרחים להמשיך לעבוד לפרנסתנו, בעוד שאתם תומכים בכסף בשליחים האחרים?

Or have, only I and Barnabas, not a right to forbear working?

7 איזה חייל משלם מכיסו את הוצאותיו בתפקיד? או האם שמעתם פעם על כורם שאינו רשאי לטעום מהענבים שגידל? איזה רועה אינו רשאי לשתות מעט מחלב העדר שעליו הוא שומר?

Who serveth as a soldier, at his own charges, at any time? Who planteth a vineyard, —and, the fruit thereof, doth not eat? [Or] who shepherdeth a flock, —and, of the milk of the flock, doth not eat?

8 אינני מצטט לכם כללים שהומצאו על־ידי בני־אדם; אני מצטט לכם את דבר ה׳!

Is it, after the manner of men, that these things I am saying? Or doth not, even the law, the same things, say?

9 הרי כתוב בתורת משה:”לא תחסם שור בדישו“. הסבורים אתם שה׳ חשב רק על השור כשציווה זאת?

For, in the law of Moses, it is written—Thou shalt not muzzle an ox when it is treading out the corn: —Is it, for the oxen, God is caring?

10 האם לא חשב אלוהים גם עלינו? ברור שכן! אלוהים רצה ללמדנו שהמאמינים שעובדים למען האדון ללא משכורת, צריכים לקבל תמיכה כלכלית מאלה המנצלים את שירותיהם. גם לחורש וגם לקוצר מגיע שכר מהיבול.

Or, for our sakes altogether, is he saying it? For our sakes, it was written; because, he that ploweth, ought, to plow, in hope, —and, he that thresheth, [to thresh] in hope of partaking.

11 אנחנו זרענו בלבכם זרע רוחני. האם אנו מגזימים בבקשנו בתמורה מעט מזון ובגדים?

If, we, unto you, the things of the Spirit have sown, is it a great matter, if, we, of you, the things of the flesh shall reap?

12 אתם מספקים מזון ובגדים לשליחים האחרים המלמדים אתכם, ואתם נוהגים כהלכה, אך האין זכותנו גדולה משלהם? למרות זאת מעולם לא ניצלנו זכות זאת, אלא סיפקנו בעצמנו את כל צרכינו ללא עזרתכם. מעולם לא דרשנו תמורה, מחשש שבגלל דרישה זאת תפסיקו את התעניינותכם בבשורת המשיח שהבאנו לכם.

If, others, of this right, over you, are partaking, [should] not rather, we? nevertheless, we used not this right; but, all [such] things, do we conceal, —lest we should cause any hindrance unto the glad message of the Christ.

13 האם אינכם יודעים שאלוהים נתן רשות לעובדי בית־המקדש לקחת לעצמם מה שהם צריכים מבין המנחות שהוקרבו לאלוהים? גם משרתי המזבח מקבלים חלק מהמזון המוקרב לה׳.

Know ye not that, they who labour in the holy rites, do eat the provisions out of the holy place? They who at the altar wait, do, with the altar, share?

14 באותה דרך ציווה אלוהים שמטיפי הבשורה יקבלו תמיכה מהשומעים.

Thus, also, hath the Lord, appointed—that, they who the glad message tell, should, of the glad-message, live.

15 ובכל זאת, מעולם לא ביקשתי מכם אגורה אחת! וגם עכשיו איני מנסה לרמוז לכם במכתבי שברצוני לקבל מהיום והלאה את המגיע לי. למעשה אני מעדיף לגווע ברעב, מאשר לאבד את הסיפוק וההנאה שיש לי מכך שאני מלמד אתכם חינם, ללא כל תשלום או תמורה.

I, however, have not used any of these things; and have not written these things, in order that, so it should be done, in my case; for it were, good for me, rather to die than——my boast, shall, no man, make void!

16 אין לי סיבה להתפאר בהטפת הבשורה, שכן זוהי חובתי ואוי לי אם לא אבשר אותה.

For, if I be telling the glad-message, it is, with me, no matter of boasting; for, necessity, upon me, lieth, —for it is, Woe to me, if I should not be telling the glad-message;

17 אילו הייתי מתנדב מרצוני לשרת את האדון, אולי היה האדון מעניק לי שכר מיוחד. אך מצבי שונה: אלוהים עצמו בחר בי והפקיד בידי את הבשורה, ומשום כך אין לי ברירה.

For, if, by choice, this thing I am doing, I have, a reward; but, if not by choice, with a stewardship, have I been entrusted!

18 מהו שכרי בנסיבות אלה? שכרי הוא השמחה והסיפוק שאני מקבל מהפצת הבשורה בחינם, ללא כל גמול ומבלי לדרוש משהו בחזרה.

What, then, is my reward? that, in telling the glad-message, free of cost, I should put the glad-message, —to the end I should not use to the full my right in the glad-message.

19 למצב כזה יש יתרון חשוב מאוד: איני חייב דבר לאיש, כי איש אינו משלם לי שכר. ובכל זאת בחרתי מרצוני החופשי להיות עבד לכולם, כדי שאוכל להביא את בני־האדם לאמונה במשיח.

For, though free from all, unto all, myself, I enslaved, —that, the larger number, I might win:

20 עם היהודים אני מתנהג כיהודי, כדי שאוכל לרכוש את אמונם ולספר להם על אודות המשיח. אינני מתווכח עם הגרים ששומרים את חוקי התורה, למרות שאיני מסכים איתם, כי ברצוני לעזור להם.

Therefore became I, to the Jews, as, a Jew, —that, Jews, I might win; to them who were under law, as, under law, not being, myself, under law, —that, them who were under law, I might win;

21 בהיותי בין הגויים אני משתף איתם פעולה, כל עוד איני עושה דבר שנוגד את אמונתי. כך אני רוחש את אמונם ויכול לעזור להם.

To them who were without law, as, without law, —not being without law to God, but lawfully subject to Christ, —that I might win them who were without law.

22 בהיותי בין אלה שמצפונם מציק להם על כל דבר קטן, איני מתנהג כ”יודע הכול“ואיני מזלזל בהם. משום כך הם מניחים לי לעזור להם. אתם רואים שאני משתדל למצוא מכנה־משותף עם כל אחד, כדי שאוכל לספר לו על המשיח, וכך יוכל להיוושע.

I became, unto the weak, weak, —that, the weak, I might win; —to all men, have I become all things, that, by all means, some, I might save.

23 מדוע אני טורח כל־כך? – כדי שבני־האדם ישמעו את הבשורה, וכדי שאני עצמי אתברך כאשר אראה אותם באים לאמונה במשיח.

But, all things, am I doing, for the sake of the glad-message, that a joint-partaker thereof, I may become.

24 ידוע לכם שבכל מרוץ יש מתחרים רבים, אבל רק אחד מנצח וזוכה בפרס. רוצו גם אתם כך במטרה לזכות בפרס.

Know ye not that, they who, in a racecourse, run, all, indeed, run, —but, one, receiveth the prize? So, be running, that ye may lay hold.

25 אם ברצונכם לנצח בתחרות, עליכם להתכחש לעצמכם, ולשכוח את כל מה שעלול להפריע לכם במרוץ.

But, every man who striveth in the games, in all things, useth self-control; —they, indeed, then, that a corruptible crown, they may receive; but, we, an incorruptible!

26 לכן אני רץ ישר למטרה, ולכל צעד קדימה יש משמעות גדולה. אני נלחם כדי לנצח. אני מתייחס למרוץ ברצינות רבה ובכובד ראש.

I, therefore, so, am running, as, not uncertainly, so, am boxing, as not thrashing air;

27 אני מקשיח על גופי ככל הספורטאים – אני מאמנו לעשות מה שהוא צריך ולא מה שהוא רוצה. אחרת אני חושש שמא, לאחר שהטפתי לאחרים, אני עצמי אפסל ולא אוכל להשתתף במרוץ.

But am beating my body under, and leading it captive, lest, by any means, —unto others, having proclaimed, [the contest], I myself, should be rejected.