הָרִאשׁוֹנָה אֶל־הַקּוֹרִנְתִּיִּים 10

1 אחים יקרים, אל תשכחו מה קרה לעם ישראל במדבר לפני שנים רבות. אלוהים שלח לפניהם את הענן, אשר שימש להם מורה־דרך, וכולם חצו בשלום את ים־סוף.

For I wish not ye should be ignorant, brethren, that, all our fathers, were, under the cloud, and, all, passed through the sea, —

2 כל אחד מהם נטבל בים ובענן למשה מנהיגם.

And, all, immersed themselves into Moses, in the cloud, and in the sea;

3 הם אכלו את האוכל שסיפק להם ה׳ בדרך על־טבעית,

And, all, did eat [the same] spiritual food,

4 ושתו מהסלע הרוחני שליווה אותם בכל מסעם. סלע זה היה המשיח!

And, all, drank, the same spiritual drink, —for they continued to drink of the spiritual rock that followed them, and, the rock, was the Christ: —

5 למרות נפלאות אלה לא שמעו רבים מהם בקול אלוהים, ולכן הענישם והשמידם במדבר.

Nevertheless, with the most of them, God, was not well-pleased, for they were strewed along in the desert.

6 מקרה זה משמש לנו לקח ואזהרה שאסור לנו לשאוף כמוהם למעשים רעים,

But, in these things, they became, ensamples for us, to the end we should not be covetous of evil things, even as, they, also coveted;

7 ואף לא לעבוד את האלילים כמו אחדים מהם. הכתובים מספרים לנו שהאנשים אכלו, שתו ורקדו בשעה שהשתחוו לעגל הזהב.

Neither become ye, idolaters, as some of them, —as it is written—The people sat down to eat and drink, and rose up to be making sport;

8 אנו יכולים ללמוד לקח נוסף: אחדים מהגברים בקרב העם קיימו יחסים עם נשים זרות, ומשום כך ה׳ הענישם והשמיד 23,000 מהם ביום אחד!

Neither let us commit fornication, as, some of them, committed fornication, and there fell, in one day, three and twenty thousand;

9 אל תעמידו בניסיון את סבלנותו של אלוהים, כמו בני־ישראל, כי ה׳ שלח נחשים ארסיים שיהרגו בהם.

Neither let us be putting the Lord to the test, as, some of them, put him to the test, and, by the serpents, were perishing;

10 אל תתלוננו, כמו בני־ישראל, כי זאת הסיבה ששלח את מלאכו להשמידם.

Neither be ye murmuring, even, as some of them, murmured, and perished by the destroyer.

11 כל הדברים האלה קרו להם כדי ללמד אותנו לקח – להזהירנו שלא נחזור על אותן טעויות. הכול נשמר בכתב כדי שנוכל לקרוא וללמוד מכך. (aiōn g165)

But, these things, by way of type, were happening unto them, and were written with a view to our admonition, unto whom, the ends of the ages, have reached along. (aiōn g165)

12 לכן היזהרו! מי שחושב:”לי זה לא יכול לקרות!“– שלא ישכח את האזהרה הזאת, כי גם הוא עלול להיכשל.

So that, he that thinketh he is standing, let him take heed lest he fall.

13 אין כל חדש בשאיפות הרעות שבלבכם; אנשים רבים התנסו בדיוק באותן בעיות זמן רב לפניכם. על כל פיתוי ניתן להתגבר, ואתם יכולים לסמוך על אלוהים שלא יעמיד בפניכם פיתוי שאינכם מסוגלים לעמוד בפניו, שכן הוא הבטיח לכם זאת, ואלוהים מקיים את הבטחותיו. הוא יראה לכם כיצד להיחלץ מכוח הפיתוי ולהחזיק מעמד.

Trial, hath not taken you, save such as man can bear; faithful, moreover is God, who will not suffer you to be tried above what ye are able, but will make, with the trial, also the way of escape, that ye may be able to hold out.

14 לכן, אחים יקרים, התרחקו מכל עבודת אלילים.

Wherefore, my beloved, flee from idolatry, —

15 אנשים נבונים אתם; שפטו בעצמכם אם אני צודק או לא:

As, to prudent men, I speak, —judge, ye, what I say: —

16 כאשר אנו מברכים על היין בסעודת־האדון, האם אין זאת אומרת שלכל השותים יש חלק בברכה שבדם המשיח? וכאשר אנו בוצעים את הלחם, האין זאת אומרת שכל הנוטל פרוסה לוקח חלק בברכות שבגוף המשיח?

The cup of blessing which we bless, is it not, a sharing together of the blood of the Christ? The loaf which we break, is it not, a sharing together of the body of the Christ?

17 אנחנו, הרבים, מהווים גוף אחד, כי לכולנו יש חלק בלחם האחד שבצענו.

Because, one loaf, one body, we, the many, are, for we, all, of the one loaf, partake.

18 גם היהודים הלוקחים חלק באכילת הקורבנות מתאחדים במעשה זה.

Be looking at Israel after the flesh: —are not, they who eat the sacrifices, joint partakers with the altar?

19 איני מנסה לומר שעובדי האלילים מקריבים קורבנות לאלילים, ושלקורבנות יש ערך ממשי.

What, then, am I saying?—that, an idol-sacrifice, is anything? or that, an idol, is anything?

20 אני מנסה לומר לכם שעובדי האלילים מקריבים את קורבנותיהם לשדים, ואיני רוצה שאיש מכם יתחבר עם השדים.

On the contrary—that, the things which the nations sacrifice, unto demons, and not unto God, they sacrifice; and I wish not that ye should become, sharers together with the demons!

21 אינכם יכולים להשתתף בסעודת האדון ובסעודת השטן גם יחד.

Ye cannot be drinking—a cup of the Lord, and a cup of demons; ye cannot be partaking of, a table of the Lord, and a table of demons.

22 מדוע אתם מנסים לעורר את זעמו של אלוהים? האם אתם חזקים ממנו?

Or are we to provoke the Lord to jealousy? Are we mightier than he?

23 אתם אומרים”מותר לעשות הכול“, אבל לא הכול טוב בשבילכם. אתם אומרים”מותר לעשות הכול“, אך לא הכול מועיל.

All things are allowable—but, not all things, are profitable, —all things are allowable—but, not all things, upbuild.

24 אל תחשבו רק על עצמכם; חשבו גם על אחרים ועל מה שטוב בשבילם.

Let, no one, be seeking, what concerneth himself, but that which concerneth some one else.

25 אזי מותר לכם לאכול כל בשר שנמכר לכם בשוק מבלי לעורר שאלות של מצפון.

Whatsoever, in the market, is sold, eat, —asking no question, for conscience sake;

26 הלא האדמה וכל טובה שייכים לה׳, והכול נברא להנאתכם.

For, unto the Lord, belongeth the earth, and the fullness thereof.

27 אם אדם לא־מאמין מזמין אותך לארוחה, היענה להזמנה (אם אתה רוצה), אכול כל מה שמוגש לפניך ואל תשאל שאלות של מצפון.

If one of them who believe not invite you, and ye are disposed to go, whatsoever is set before you, eat, —asking no question, for conscience sake.

28 אבל אם מישהו יזהירך מראש שאוכל זה הוקרב לאלילים, אל תאכל אותו! למען האיש שהעיר את תשומת לבך ולמען מצפונו.

But, if anyone should say unto you, —This, is, a holy sacrifice, do not eat, for that man’s sake who disclosed it, and for conscience sake: —

29 במקרה כזה רגשותיו חשובים משלך. אל תאמר:”מדוע עלי להתחשב ברגשותיהם של אחרים,

But, conscience, I mean, not thine own, but the other’s, —for why is my freedom to be judged by another’s conscience?

30 בשעה שאני יכול להודות לאלוהים על המזון וליהנות ממנו? מדוע עלי להניח למישהו לקלקל את הנאתי רק משום שהוא חושב כי טעות בידי?“

If, I, with gratitude, partake, why am I to be defamed, as to that for which, I, give thanks?

31 מפני שכל מה שאתה עושה, שותה או אוכל צריך להיעשות למען כבוד אלוהים.

Whether, therefore, ye eat or drink, or whatsoever ye do, do, all things to the glory of God.

32 לכן אל תהיה מכשול לאיש: ליהודי, לגוי או למאמין המשיחי.

Give no occasion of stumbling—whether to Jews, or to Greeks, or to the assembly of God:

33 גם אני נוהג כך. אני משתדל לא לפגוע באיש, אלא לעשות מה שמוצא־חן בעיני אחרים ולא בעיני; איני מבקש את טובתי אלא את טובת אחרים, מתוך רצון שייוושעו.

Even as, I also, in all things do please all, not seeking my own profit, but that of the many, that they may be saved.