שיר השירים 2

1 אני חבצלת השרון שושנת העמקים

Jag är ett blomster i Saron, och en lilja i dalenom.

2 כשושנה בין החוחים כן רעיתי בין הבנות

Såsom en ros ibland törne, så är min kära ibland döttrarna.

3 כתפוח בעצי היער כן דודי בין הבנים בצלו חמדתי וישבתי ופריו מתוק לחכי

Såsom ett äpleträ ibland skogsträ, så är min vän ibland sönerna; jag sitter under dens skugga, som jag begärar, och hans frukt är minom hals söt.

4 הביאני אל בית היין ודגלו עלי אהבה

Han hafver mig in uti vinkällaren, och kärleken är hans baner öfver mig.

5 סמכוני באשישות--רפדוני בתפוחים כי חולת אהבה אני

Han vederqvicker mig med blomster, och uppfriskar mig med äple; ty jag är krank af älskog.

6 שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני

Hans venstra hand ligger under mitt hufvud, och hans högra hand omfamnar mig.

7 השבעתי אתכם בנות ירושלם בצבאות או באילות השדה אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ

Jag besvär eder, Jerusalems döttrar, vid rår, eller vid hinder i markene, att I icke uppväcken eller omaken mina käresto, tilldess henne sjelf lyster.

8 קול דודי הנה זה בא מדלג על ההרים--מקפץ על הגבעות

Detta är mins väns röst; si, han kommer, och springer på bergen, och springer på högarna.

9 דומה דודי לצבי או לעפר האילים הנה זה עומד אחר כתלנו--משגיח מן החלנות מציץ מן החרכים

Min vän är lik enom råbock, eller ungom hjort; si, han står bak vår vägg, och ser genom fenstret, och gluggar genom gallret.

10 ענה דודי ואמר לי קומי לך רעיתי יפתי ולכי לך

Min vän svarar, och säger till mig: Statt upp, min kära, min dägeliga, och kom hit.

11 כי הנה הסתו עבר הגשם חלף הלך לו

Ty si, vintren är förgången, regnet är öfverståndet, och är sin väg;

12 הנצנים נראו בארץ עת הזמיר הגיע וקול התור נשמע בארצנו

Blomstren äro utgångna på markene; vårtiden är kommen, och turturdufvan låter sig höra i vårt land;

13 התאנה חנטה פגיה והגפנים סמדר נתנו ריח קומי לכי (לך) רעיתי יפתי ולכי לך

Fikonaträt är knoppadt, vinträn blomstras, och gifva sina lukt; statt upp, min kära, och kom, min dägeliga, kom hit.

14 יונתי בחגוי הסלע בסתר המדרגה הראיני את מראיך השמיעני את קולך כי קולך ערב ומראיך נאוה

Min dufva uti stenklyftor, uti bergsrefvor, låt mig se ditt ansigte, låt mig höra dina röst; ty din röst är söt, och ditt ansigte ljufligit.

15 אחזו לנו שעלים--שעלים קטנים מחבלים כרמים וכרמינו סמדר

Tager oss räfvar, de små räfvar, som förderfva vingårdar; ty våra vingårdar blomstras.

16 דודי לי ואני לו הרעה בשושנים

Min vän är min, och jag är hans, den der beter ibland roser;

17 עד שיפוח היום ונסו הצללים סב דמה לך דודי לצבי או לעפר האילים--על הרי בתר

Intilldess att dagen sval varder, och skuggorna afvika; vänd om, blif såsom en rå, min vän, eller såsom en ung hjort på skiljebergen.