תהילים 142

1 משכיל לדוד בהיותו במערה תפלה ב קולי אל-יהוה אזעק קולי אל-יהוה אתחנן

Intelligence de David, lorsqu’il était dans la caverne, prière. De ma voix vers le Seigneur j’ai crié: de ma voix au Seigneur j’ai adressé ma supplication;

2 אשפך לפניו שיחי צרתי לפניו אגיד

Je répands, en sa présence, ma prière; et ma tribulation, c’est devant lui-même que je l’expose.

3 בהתעטף עלי רוחי-- ואתה ידעת נתיבתי בארח-זו אהלך-- טמנו פח לי

Pendant que mon esprit se retire de moi, et c’est vous qui avez connu mes sentiers.

4 הביט ימין וראה-- ואין-לי מכיר אבד מנוס ממני אין דורש לנפשי

Je considérais à ma droite, et je regardais; et il n’y avait personne qui me connût.

5 זעקתי אליך יהוה אמרתי אתה מחסי חלקי בארץ החיים

J’ai crié vers vous, Seigneur, j’ai dit: C’est vous qui êtes mon espérance, ma part dans la terre des vivants.

6 הקשיבה אל-רנתי-- כי-דלותי-מאד הצילני מרדפי-- כי אמצו ממני

Soyez attentif à ma supplication, parce que j’ai, été humilié à l’excès.

7 הוציאה ממסגר נפשי-- להודות את-שמך בי יכתרו צדיקים-- כי תגמל עלי

Retirez de la prison mon âme, pour qu’elle glorifie votre nom: des justes m’attendent, jusqu’à ce que vous me rendiez justice.