תהילים 104
| ברכי נפשי את-יהוה יהוה אלהי גדלת מאד הוד והדר לבשת | 1 |
Lofva Herran, min själ; Herre, min Gud, du äst ganska härlig, du äst dägelig och allstinges väl beprydd.
| עטה-אור כשלמה נוטה שמים כיריעה | 2 |
Ljus är din klädnad, som du uppå hafver; du utsträcker himmelen såsom ett tapet.
| המקרה במים עליותיו השם-עבים רכובו המהלך על-כנפי-רוח | 3 |
Du hvälfver honom ofvan med vatten; du far i skyn såsom i en vagn, och går på vädrens vingar;
| עשה מלאכיו רוחות משרתיו אש להט | 4 |
Du, som gör dina Änglar till väder, och dina tjenare till eldslåga;
| יסד-ארץ על-מכוניה בל-תמוט עולם ועד | 5 |
Du, som grundar jordena på hennes botten, så att hon blifver i evig tid.
| תהום כלבוש כסיתו על-הרים יעמדו מים | 6 |
Med djupet betäcker du henne, såsom med ett kläde, och vatten stå öfver bergen.
| מן-גערתך ינוסון מן-קול רעמך יחפזון | 7 |
Men för ditt näpsande fly de; för ditt dundrande fara de bort.
| יעלו הרים ירדו בקעות-- אל-מקום זה יסדת להם | 8 |
Bergen resa högt upp, och dalarna sätta sig ned i det rum, som du dem skickat hafver.
| גבול-שמת בל-יעברון בל-ישבון לכסות הארץ | 9 |
Du hafver satt ett mål, der komma de intet öfver; och måga icke åter betäcka jordena.
| המשלח מעינים בנחלים בין הרים יהלכון | 10 |
Du låter källor uppbrista i dalomen, så att vatten emellan bergen flyta;
| ישקו כל-חיתו שדי ישברו פראים צמאם | 11 |
Att all djur på markene måga dricka, och vildåsnarna sin törst släcka.
| עליהם עוף-השמים ישכון מבין עפאים יתנו-קול | 12 |
När dem sitta himmelens foglar, och sjunga på qvistarna.
| משקה הרים מעליותיו מפרי מעשיך תשבע הארץ | 13 |
Du fuktar bergen ofvanefter; du gör landet fullt med frukt, den du förskaffar.
| מצמיח חציר לבהמה ועשב לעבדת האדם להוציא לחם מן-הארץ | 14 |
Du låter gräs växa för boskapen, och säd menniskomen till nytto; att du skall låta komma bröd utaf jordene;
| ויין ישמח לבב-אנוש-- להצהיל פנים משמן ולחם לבב-אנוש יסעד | 15 |
Och att vin skall fröjda menniskones hjerta, och hennes ansigte dägeligit varda af oljo, och bröd styrka menniskones hjerta;
| ישבעו עצי יהוה-- ארזי לבנון אשר נטע | 16 |
Att Herrans trä skola full med must stå; de cedreträ på Libanon, som han planterat hafver.
| אשר-שם צפרים יקננו חסידה ברושים ביתה | 17 |
Der hafva foglarna sitt näste, och hägrar bo uppe i furoträn.
| הרים הגבהים ליעלים סלעים מחסה לשפנים | 18 |
De höga berg äro de stengetters tillflykt, och stenklyfterna de kunilers.
| עשה ירח למועדים שמש ידע מבואו | 19 |
Du gör månan, till att derefter skifta året; solen vet sin nedergång.
| תשת-חשך ויהי לילה-- בו-תרמש כל-חיתו-יער | 20 |
Du gör mörker, att natt varder; då draga sig all vilddjur ut;
| הכפירים שאגים לטרף ולבקש מאל אכלם | 21 |
De unga lejon, som ryta efter rof, och sin mat söka af Gudi;
| תזרח השמש יאספון ואל-מעונתם ירבצון | 22 |
Men när solen uppgår, draga de bort, och lägga sig uti sina kulor.
| יצא אדם לפעלו ולעבדתו עדי-ערב | 23 |
Så går då menniskan ut till sitt arbete, och till sitt åkerverk intill aftonen.
| מה-רבו מעשיך יהוה-- כלם בחכמה עשית מלאה הארץ קנינך | 24 |
Herre, huru äro din verk så stor och mång! Du hafver visliga skickat dem all, och jorden är full af dina ägodelar.
| זה הים גדול-- ורחב ידים שם-רמש ואין מספר חיות קטנות עם-גדלות | 25 |
Hafvet, det så stort och vidt är, der kräla uti, utan tal, både stor och liten djur.
| שם אניות יהלכון לויתן זה-יצרת לשחק-בו | 26 |
Der gå skepp; der äro hvalfiskar, som du gjort hafver, att de deruti leka skola.
| כלם אליך ישברון-- לתת אכלם בעתו | 27 |
Allt vänter efter dig, att du skall gifva dem mat i sin tid.
| תתן להם ילקטון תפתח ידך ישבעון טוב | 28 |
Då du gifver dem, så samla de; när du upplåter dina hand, så varda de med god ting mättade.
| תסתיר פניך יבהלון תסף רוחם יגועון ואל-עפרם ישובון | 29 |
Om du fördöljer ditt ansigte, så varda de förskräckte; du tager deras anda bort, så förgås de, och varda åter till stoft igen.
| תשלח רוחך יבראון ותחדש פני אדמה | 30 |
Du låter ut din anda, så varda de skapade, och du förnyar jordenes ansigte.
| יהי כבוד יהוה לעולם ישמח יהוה במעשיו | 31 |
Herrans ära är evig; Herren hafver behag till sin verk.
| המביט לארץ ותרעד יגע בהרים ויעשנו | 32 |
Han ser uppå jordena, så bäfvar hon; han kommer vid bergen, så ryka de.
| אשירה ליהוה בחיי אזמרה לאלהי בעודי | 33 |
Jag vill sjunga Herranom i mina lifsdagar, och lofva min Gud, så länge jag är till.
| יערב עליו שיחי אנכי אשמח ביהוה | 34 |
Mitt tal behage honom väl; jag gläder mig af Herranom.
| יתמו חטאים מן-הארץ ורשעים עוד אינם-- ברכי נפשי את-יהוה הללו-יה | 35 |
Syndarena hafve en ända på jordene, och de ogudaktige vare icke mer till; lofva, min själ, Herran. Halleluja.
