תהילים 104
| ברכי נפשי את-יהוה יהוה אלהי גדלת מאד הוד והדר לבשת | 1 |
Preise Jahwe, o meine Seele! / Jahwe, mein Gott, du bist sehr groß: / Mit Hoheit und Pracht hast du dich gekleidet,
| עטה-אור כשלמה נוטה שמים כיריעה | 2 |
In Licht dich gehüllt wie in ein Gewand. / Wie ein Zelttuch hat er die Himmel gespannt.
| המקרה במים עליותיו השם-עבים רכובו המהלך על-כנפי-רוח | 3 |
Im Wasser hat er seine Söller gewölbt. / Wolken macht er zu seinem Wagen. / Auf des Windes Flügeln fährt er einher.
| עשה מלאכיו רוחות משרתיו אש להט | 4 |
Winde macht er zu seinen Boten, / Zu seinen Dienern Feuerflammen.
| יסד-ארץ על-מכוניה בל-תמוט עולם ועד | 5 |
Die Erde hat er auf Pfeiler gegründet, / So daß sie nicht wanket immer und ewig.
| תהום כלבוש כסיתו על-הרים יעמדו מים | 6 |
Die Urflut hat er darüber gedeckt wie ein Kleid, / Selbst über den Bergen standen Wasser.
| מן-גערתך ינוסון מן-קול רעמך יחפזון | 7 |
Vor deinem Machtruf entflohen sie, / Vor deinem gewaltigen Donner eilten sie ängstlich hinweg
| יעלו הרים ירדו בקעות-- אל-מקום זה יסדת להם | 8 |
- Während Berge sich hoben und Täler sich senkten — / An den Ort, den du ihnen bestimmt.
| גבול-שמת בל-יעברון בל-ישבון לכסות הארץ | 9 |
Eine Grenze hast du ihnen gesetzt, die dürfen sie nicht überschreiten. / Sie dürfen nicht wiederkehren, daß sie die Erde bedecken.
| המשלח מעינים בנחלים בין הרים יהלכון | 10 |
Du sendest Quellen in Bäche aus, / Die zwischen den Bergen fließen.
| ישקו כל-חיתו שדי ישברו פראים צמאם | 11 |
Sie tränken alles Getier des Gefilds; / Auch Wildesel stillen ihren Durst.
| עליהם עוף-השמים ישכון מבין עפאים יתנו-קול | 12 |
An den Bächen wohnen des Himmels Vögel, / Und aus den Zweigen ertönt ihr Lied.
| משקה הרים מעליותיו מפרי מעשיך תשבע הארץ | 13 |
Er tränkt die Berge aus seinen Söllern. / Von dem, was dein Regen wachsen läßt, wird das Erdreich gesättigt.
| מצמיח חציר לבהמה ועשב לעבדת האדם להוציא לחם מן-הארץ | 14 |
Gras lässest du sprossen für das Vieh / Und Kraut zum Nutzen des Menschen: / So bringst du Brot aus der Erde hervor.
| ויין ישמח לבב-אנוש-- להצהיל פנים משמן ולחם לבב-אנוש יסעד | 15 |
Und der Wein soll erfreun des Sterblichen Herz, / Sein Antlitz soll glänzen vom Öl, / Und das Brot soll erquicken des Sterblichen Herz.
| ישבעו עצי יהוה-- ארזי לבנון אשר נטע | 16 |
Jahwes Bäume trinken sich satt: / Libanons Zedern, die er gepflanzt.
| אשר-שם צפרים יקננו חסידה ברושים ביתה | 17 |
Dort nisten Vögel, / Vor allen der Storch, der sein Nest auf Zypressen hat.
| הרים הגבהים ליעלים סלעים מחסה לשפנים | 18 |
Die Berge dagegen, die hohen, sind der Steinböcke Sitz. / In den Felsen finden die Klippdachse Schutz.
| עשה ירח למועדים שמש ידע מבואו | 19 |
Er schuf den Mond, die Zeiten zu messen, / Dazu auch die Sonne, die ihren Untergang kennt.
| תשת-חשך ויהי לילה-- בו-תרמש כל-חיתו-יער | 20 |
Läßt du Finsternis kommen, so wird es Nacht. / Da regt sich alles Getier des Waldes:
| הכפירים שאגים לטרף ולבקש מאל אכלם | 21 |
Die jungen Löwen vor allen, die da brüllen nach Raub / Und von Gott ihre Nahrung fordern.
| תזרח השמש יאספון ואל-מעונתם ירבצון | 22 |
Die Sonne geht auf: da schleichen sie weg / Und legen sich nieder in ihren Höhlen.
| יצא אדם לפעלו ולעבדתו עדי-ערב | 23 |
Der Mensch geht an sein Tagewerk, / An seine Arbeit bis auf den Abend.
| מה-רבו מעשיך יהוה-- כלם בחכמה עשית מלאה הארץ קנינך | 24 |
Jahwe, wie sind deiner Werke so viel! / Sie alle hast du mit Weisheit vollbracht. / Voll ist die Erde von deinen Gütern.
| זה הים גדול-- ורחב ידים שם-רמש ואין מספר חיות קטנות עם-גדלות | 25 |
Da ist das Meer — so groß und so weit! / Drin ist ein zahllos Gewimmel: / Kleine Tiere und große.
| שם אניות יהלכון לויתן זה-יצרת לשחק-בו | 26 |
Dort ziehen auch Schiffe dahin. / Und der Leviatan ist da, den du geschaffen, / Daß er sich tummle in den Fluten.
| כלם אליך ישברון-- לתת אכלם בעתו | 27 |
Sie alle schauen zu dir empor, / Daß du ihnen Speise gebest zu rechter Zeit.
| תתן להם ילקטון תפתח ידך ישבעון טוב | 28 |
Wenn du ihnen gibst, so sammeln sie ein; / Öffnest du deine Hand, so werden sie satt von Gutem.
| תסתיר פניך יבהלון תסף רוחם יגועון ואל-עפרם ישובון | 29 |
Verbirgst du dein Antlitz, so erschrecken sie; / Nimmst du weg ihren Odem: sie müssen verscheiden / Und kehren zurück in ihren Staub.
| תשלח רוחך יבראון ותחדש פני אדמה | 30 |
Deinen Lebensodem sendest du aus, und sie werden geschaffen: / So erneust du das Antlitz der Erde.
| יהי כבוד יהוה לעולם ישמח יהוה במעשיו | 31 |
Jahwes Herrlichkeit währe auf ewig! / Es freue sich Jahwe seiner Werke!
| המביט לארץ ותרעד יגע בהרים ויעשנו | 32 |
Blickt er die Erde an, so erzittert sie; / Berührt er die Berge, so rauchen sie.
| אשירה ליהוה בחיי אזמרה לאלהי בעודי | 33 |
Ich will Jahwe singen mein Leben lang, / Meinem Gotte spielen, solange ich bin.
| יערב עליו שיחי אנכי אשמח ביהוה | 34 |
Mög ihm auch mein Sinnen gefallen! / Ich will mich Jahwes freun.
| יתמו חטאים מן-הארץ ורשעים עוד אינם-- ברכי נפשי את-יהוה הללו-יה | 35 |
Mögen die Sünder vom Erdboden schwinden / Und die Gottlosen nicht mehr sein! / Meine Seele, preise du Jahwe! / Lobet Jah!
