מִשְׁלֵי 7
| בני שמר אמרי ומצותי תצפן אתך | 1 |
Min sønn, bevar mine ord og gjem mine bud hos dig!
| שמר מצותי וחיה ותורתי כאישון עיניך | 2 |
Bevar mine bud, så skal du leve, bevar min lære som din øiesten!
| קשרם על-אצבעתיך כתבם על-לוח לבך | 3 |
Bind dem på dine fingrer, skriv dem på ditt hjertes tavle!
| אמר לחכמה אחתי את ומדע לבינה תקרא | 4 |
Si til visdommen: Du er min søster, og kall forstanden din kjenning,
| לשמרך מאשה זרה מנכריה אמריה החליקה | 5 |
forat den må bevare dig fra annen manns hustru, fra fremmede kvinner, som taler glatte ord.
| כי בחלון ביתי-- בעד אשנבי נשקפתי | 6 |
For jeg så engang ut av vinduet på mitt hus, gjennem mitt gitter,
| וארא בפתאים אבינה בבנים-- נער חסר-לב | 7 |
og da så jeg blandt de uerfarne, jeg blev var blandt de unge en uforstandig gutt,
| עבר בשוק אצל פנה ודרך ביתה יצעד | 8 |
som gikk forbi på gaten ved hennes hjørne og gikk frem på veien til hennes hus,
| בנשף-בערב יום באישון לילה ואפלה | 9 |
i skumringen, da dagen var til ende, i dyp natt og mørke.
| והנה אשה לקראתו שית זונה ונצרת לב | 10 |
Da kom en kvinne ham i møte i en skjøges klær og med svikefullt hjerte.
| המיה היא וסררת בביתה לא-ישכנו רגליה | 11 |
Vill er hun og kåt; hennes føtter er ikke i ro i hennes hus.
| פעם בחוץ--פעם ברחבות ואצל כל-פנה תארב | 12 |
Snart er hun på gater, snart på torver, og ved hvert hjørne lurer hun.
| והחזיקה בו ונשקה לו העזה פניה ותאמר לו | 13 |
Og hun tok fatt på ham og kysset ham, og med frekt åsyn sa hun til ham:
| זבחי שלמים עלי היום שלמתי נדרי | 14 |
Takkoffer skulde jeg bære frem, og idag har jeg innfridd mine løfter;
| על-כן יצאתי לקראתך לשחר פניך ואמצאך | 15 |
derfor gikk jeg ut for å møte dig, for å søke dig op, og jeg fant dig.
| מרבדים רבדתי ערשי חטבות אטון מצרים | 16 |
Jeg har bredt tepper over min seng, brokete tepper av egyptisk garn.
| נפתי משכבי-- מר אהלים וקנמון | 17 |
Jeg har strødd mitt leie med myrra, aloë og kanel.
| לכה נרוה דדים עד-הבקר נתעלסה באהבים | 18 |
Kom, la oss beruse oss i kjærlighet inntil morgenen, fryde oss i elskov!
| כי אין האיש בביתו הלך בדרך מרחוק | 19 |
For min mann er ikke hjemme, han er reist langt bort;
| צרור-הכסף לקח בידו ליום הכסא יבא ביתו | 20 |
pengepungen tok han med sig, først ved fullmåne kommer han hjem.
| הטתו ברב לקחה בחלק שפתיה תדיחנו | 21 |
Hun fikk lokket ham ved sin sterke overtalelse, ved sine glatte leber forførte hun ham.
| הולך אחריה פתאם כשור אל-טבח יבא וכעכס אל-מוסר אויל | 22 |
Han følger henne straks, lik en okse som går til slakterbenken, som i fotjern, hvormed dåren tuktes,
| עד יפלח חץ כבדו-- כמהר צפור אל-פח ולא-ידע כי-בנפשו הוא | 23 |
inntil pilen kløver hans lever - likesom fuglen haster til snaren og ikke vet at det gjelder dens liv.
| ועתה בנים שמעו-לי והקשיבו לאמרי-פי | 24 |
Så hør nu på mig, barn, og akt på min munns ord!
| אל-ישט אל-דרכיה לבך אל-תתע בנתיבותיה | 25 |
La ikke ditt hjerte vende sig til hennes veier, forvill dig ikke inn på hennes stier!
| כי-רבים חללים הפילה ועצמים כל-הרגיה | 26 |
For mange som har fått ulivssår, har hun fellet, og mangfoldige er de hun har slått ihjel;
