< מִשְׁלֵי 14 >

חכמות נשים בנתה ביתה ואולת בידיה תהרסנו 1
Αι σοφαί γυναίκες οικοδομούσι τον οίκον αυτών· η δε άφρων κατασκάπτει αυτόν διά των χειρών αυτής.
הולך בישרו ירא יהוה ונלוז דרכיו בוזהו 2
Ο περιπατών εν τη ευθύτητι αυτού φοβείται τον Κύριον· ο δε σκολιός τας οδούς αυτού καταφρονεί αυτόν.
בפי-אויל חטר גאוה ושפתי חכמים תשמורם 3
Εν στόματι άφρονος είναι η ράβδος της υπερηφανίας· τα δε χείλη των σοφών θέλουσι φυλάττει αυτούς.
באין אלפים אבוס בר ורב-תבואות בכח שור 4
Όπου δεν είναι βόες, η αποθήκη είναι κενή· η δε αφθονία των γεννημάτων είναι εκ της δυνάμεως του βοός.
עד אמונים לא יכזב ויפיח כזבים עד שקר 5
Ο αληθής μάρτυς δεν θέλει ψεύδεσθαι· ο δε ψευδής μάρτυς εκχέει ψεύδη.
בקש-לץ חכמה ואין ודעת לנבון נקל 6
Ο χλευαστής ζητεί σοφίαν και δεν ευρίσκει· εις δε τον συνετόν είναι εύκολος η μάθησις.
לך מנגד לאיש כסיל ובל-ידעת שפתי-דעת 7
Ύπαγε κατέναντι του άφρονος ανθρώπου και δεν θέλεις ευρεί χείλη συνέσεως.
חכמת ערום הבין דרכו ואולת כסילים מרמה 8
Η σοφία του φρονίμου είναι να γνωρίζη την οδόν αυτού· η δε μωρία των αφρόνων αποπλάνησις.
אולים יליץ אשם ובין ישרים רצון 9
Οι άφρονες γελώσιν εις την ανομίαν· εν μέσω δε των ευθέων είναι χάρις.
לב--יודע מרת נפשו ובשמחתו לא-יתערב זר 10
Η καρδία του ανθρώπου γνωρίζει την πικρίαν της ψυχής αυτού· και ξένος δεν συμμετέχει της χαράς αυτής.
בית רשעים ישמד ואהל ישרים יפריח 11
Η οικία των ασεβών θέλει αφανισθή· η δε σκηνή των ευθέων θέλει ανθεί.
יש דרך ישר לפני-איש ואחריתה דרכי-מות 12
Υπάρχει οδός, ήτις φαίνεται ορθή εις τον άνθρωπον, αλλά τα τέλη αυτής φέρουσιν εις θάνατον.
גם-בשחק יכאב-לב ואחריתה שמחה תוגה 13
Έτι και εις τον γέλωτα πονεί η καρδία· και το τέλος της χαράς είναι λύπη.
מדרכיו ישבע סוג לב ומעליו איש טוב 14
Ο διεφθαρμένος την καρδίαν θέλει εμπλησθή από των οδών αυτού· ο δε αγαθός άνθρωπος αφ' εαυτού.
פתי יאמין לכל-דבר וערום יבין לאשרו 15
Ο απλούς πιστεύει εις πάντα λόγον· ο δε φρόνιμος προσέχει εις τα βήματα αυτού.
חכם ירא וסר מרע וכסיל מתעבר ובוטח 16
Ο σοφός φοβείται και φεύγει από του κακού· αλλ' ο άφρων προχωρεί και θρασύνεται.
קצר-אפים יעשה אולת ואיש מזמות ישנא 17
Ο οξύθυμος πράττει αστοχάστως· και ο κακόβουλος άνθρωπος είναι μισητός.
נחלו פתאים אולת וערומים יכתרו דעת 18
Οι άφρονες κληρονομούσι μωρίαν· οι δε φρόνιμοι στεφανούνται σύνεσιν.
שחו רעים לפני טובים ורשעים על-שערי צדיק 19
Οι κακοί υποκλίνουσιν έμπροσθεν των αγαθών, και οι ασεβείς εις τας πύλας των δικαίων.
גם-לרעהו ישנא רש ואהבי עשיר רבים 20
Ο πτωχός μισείται και υπό του πλησίον αυτού· του δε πλουσίου οι φίλοι πολλοί.
בז-לרעהו חוטא ומחונן עניים (ענוים) אשריו 21
Ο καταφρονών τον πλησίον αυτού αμαρτάνει· ο δε ελεών τους πτωχούς είναι μακάριος.
הלוא-יתעו חרשי רע וחסד ואמת חרשי טוב 22
Δεν πλανώνται οι βουλευόμενοι κακόν; έλεος όμως και αλήθεια θέλει είσθαι εις τους βουλευομένους αγαθόν.
בכל-עצב יהיה מותר ודבר-שפתים אך-למחסור 23
Εν παντί κόπω υπάρχει κέρδος· η δε φλυαρία των χειλέων φέρει μόνον εις ένδειαν.
עטרת חכמים עשרם אולת כסילים אולת 24
Τα πλούτη των σοφών είναι στέφανος εις αυτούς· των δε αφρόνων η υπεροχή μωρία.
מציל נפשות עד אמת ויפח כזבים מרמה 25
Ο αληθής μάρτυς ελευθερόνει ψυχάς· ο δε δόλιος εκχέει ψεύδη.
ביראת יהוה מבטח-עז ולבניו יהיה מחסה 26
Εν τω φόβω του Κυρίου είναι ελπίς ισχυρά· και εις τα τέκνα αυτού θέλει υπάρχει καταφύγιον.
יראת יהוה מקור חיים-- לסור ממקשי מות 27
Ο φόβος του Κυρίου είναι πηγή ζωής, απομακρύνων από παγίδων θανάτου.
ברב-עם הדרת-מלך ובאפס לאם מחתת רזון 28
Εν τω πλήθει του λαού είναι η δόξα του βασιλέως· εν δε τη ελλείψει του λαού ο αφανισμός του ηγεμονεύοντος.
ארך אפים רב-תבונה וקצר-רוח מרים אולת 29
Ο μακρόθυμος έχει μεγάλην φρόνησιν· ο δε οξύθυμος ανεγείρει την αφροσύνην αυτού.
חיי בשרים לב מרפא ורקב עצמות קנאה 30
Η υγιαίνουσα καρδία είναι ζωή της σαρκός· ο δε φθόνος σαπρία των οστέων.
עשק דל חרף עשהו ומכבדו חנן אביון 31
Ο καταθλίβων τον πένητα ονειδίζει τον Ποιητήν αυτού· ο δε τιμών αυτόν ελεεί τον πτωχόν.
ברעתו ידחה רשע וחסה במותו צדיק 32
Ο ασεβής εκτινάσσεται εν τη ασεβεία αυτού· ο δε δίκαιος και εν τω θανάτω αυτού έχει ελπίδα.
בלב נבון תנוח חכמה ובקרב כסילים תודע 33
Εν τη καρδία του συνετού επαναπαύεται σοφία· εν μέσω δε των αφρόνων φανερούται.
צדקה תרומם-גוי וחסד לאמים חטאת 34
Η δικαιοσύνη υψόνει έθνος· η δε αμαρτία είναι όνειδος λαών.
רצון-מלך לעבד משכיל ועברתו תהיה מביש 35
Εύνοια του βασιλέως είναι προς φρόνιμον δούλον· θυμός δε αυτού προς τον προξενούντα αισχύνην.

< מִשְׁלֵי 14 >