איוב 7
| הלא-צבא לאנוש על- (עלי-) ארץ וכימי שכיר ימיו | 1 |
CIERTAMENTE tiempo [limitado] tiene el hombre sobre la tierra, y sus días son como los días del jornalero.
| כעבד ישאף-צל וכשכיר יקוה פעלו | 2 |
Como el siervo anhela la sombra, y como el jornalero espera [el reposo] de su trabajo:
| כן הנחלתי לי ירחי-שוא ולילות עמל מנו-לי | 3 |
Así poseo yo meses de vanidad, y noches de trabajo me dieron por cuenta.
| אם-שכבתי-- ואמרתי מתי אקום ומדד-ערב ושבעתי נדדים עדי-נשף | 4 |
Cuando estoy acostado, digo: ¿Cuándo me levantaré? Y mide [mi corazón] la noche, y estoy harto de devaneos hasta el alba.
| לבש בשרי רמה וגיש (וגוש) עפר עורי רגע וימאס | 5 |
Mi carne está vestida de gusanos, y de costras de polvo; mi piel hendida y abominable.
| ימי קלו מני-ארג ויכלו באפס תקוה | 6 |
Y mis días fueron más ligeros que la lanzadera del tejedor, y fenecieron sin esperanza.
| זכר כי-רוח חיי לא-תשוב עיני לראות טוב | 7 |
Acuérdate que mi vida es viento, y que mis ojos no volverán á ver el bien.
| לא-תשורני עין ראי עיניך בי ואינני | 8 |
Los ojos de los que me ven, no me verán más: tus ojos sobre mí, y dejaré de ser.
| כלה ענן וילך כן יורד שאול לא יעלה (Sheol h7585) | 9 |
La nube se consume, y se va: así el que desciende al sepulcro no subirá; (Sheol h7585)
| לא-ישוב עוד לביתו ולא-יכירנו עוד מקמו | 10 |
No tornará más á su casa, ni su lugar le conocerá más.
| גם-אני לא אחשך-פי אדברה בצר רוחי אשיחה במר נפשי | 11 |
Por tanto yo no reprimiré mi boca; hablaré en la angustia de mi espíritu, y quejaréme con la amargura de mi alma.
| הים-אני אם-תנין כי-תשים עלי משמר | 12 |
¿Soy yo la mar, ó ballena, que me pongas guarda?
| כי-אמרתי תנחמני ערשי ישא בשיחי משכבי | 13 |
Cuando digo: Mi cama me consolará, mi cama atenuará mis quejas;
| וחתתני בחלמות ומחזינות תבעתני | 14 |
Entonces me quebrantarás con sueños, y me turbarás con visiones.
| ותבחר מחנק נפשי מות מעצמותי | 15 |
Y así mi alma tuvo por mejor el ahogamiento, y [quiso] la muerte más que mis huesos.
| מאסתי לא-לעלם אחיה חדל ממני כי-הבל ימי | 16 |
Aburríme: no he de vivir yo para siempre; déjame, pues que mis días son vanidad.
| מה-אנוש כי תגדלנו וכי-תשית אליו לבך | 17 |
¿Qué es el hombre, para que lo engrandezcas, y que pongas sobre él tu corazón,
| ותפקדנו לבקרים לרגעים תבחננו | 18 |
Y lo visites todas las mañanas, y todos los momentos lo pruebes?
| כמה לא-תשעה ממני לא-תרפני עד-בלעי רקי | 19 |
¿Hasta cuándo no me dejarás, ni me soltarás hasta que trague mi saliva?
| חטאתי מה אפעל לך-- נצר האדם למה שמתני למפגע לך ואהיה עלי למשא | 20 |
Pequé, ¿qué te haré, oh Guarda de los hombres? ¿por qué me has puesto contrario á ti, y que á mí mismo sea pesado?
| ומה לא-תשא פשעי-- ותעביר את-עוני כי-עתה לעפר אשכב ושחרתני ואינני | 21 |
¿Y por qué no quitas mi rebelión, y perdonas mi iniquidad? porque ahora dormiré en el polvo, y si me buscares de mañana, ya no seré.
