איוב 7
| הלא-צבא לאנוש על- (עלי-) ארץ וכימי שכיר ימיו | 1 |
“Is there not warfare to man on earth? And his days as the days of a hired worker?
| כעבד ישאף-צל וכשכיר יקוה פעלו | 2 |
As a servant desires the shadow, And as a hired worker expects his wage,
| כן הנחלתי לי ירחי-שוא ולילות עמל מנו-לי | 3 |
So I have been caused to inherit months of vanity, And they numbered nights of misery to me.
| אם-שכבתי-- ואמרתי מתי אקום ומדד-ערב ושבעתי נדדים עדי-נשף | 4 |
If I lay down, then I have said, When do I rise, And evening has been measured? And I have been full of tossings until dawn.
| לבש בשרי רמה וגיש (וגוש) עפר עורי רגע וימאס | 5 |
My flesh has been clothed [with] worms, And a clod of dust, My skin has been shriveled and is loathsome,
| ימי קלו מני-ארג ויכלו באפס תקוה | 6 |
My days swifter than a loom, And they are consumed without hope.
| זכר כי-רוח חיי לא-תשוב עיני לראות טוב | 7 |
Remember that my life [is] a breath, My eye does not turn back to see good.
| לא-תשורני עין ראי עיניך בי ואינני | 8 |
The eye of my beholder does not behold me. Your eyes [are] on me—and I am not.
| כלה ענן וילך כן יורד שאול לא יעלה (Sheol h7585) | 9 |
A cloud has been consumed, and it goes, So he who is going down to Sheol does not come up. (Sheol h7585)
| לא-ישוב עוד לביתו ולא-יכירנו עוד מקמו | 10 |
He does not turn to his house again, Nor does his place discern him again.
| גם-אני לא אחשך-פי אדברה בצר רוחי אשיחה במר נפשי | 11 |
Also I do not withhold my mouth—I speak in the distress of my spirit, I talk in the bitterness of my soul.
| הים-אני אם-תנין כי-תשים עלי משמר | 12 |
Am I a sea [monster], or a dragon, That You set a watch over me?
| כי-אמרתי תנחמני ערשי ישא בשיחי משכבי | 13 |
When I said, My bed comforts me, In my talking He takes away my couch.
| וחתתני בחלמות ומחזינות תבעתני | 14 |
And You have frightened me with dreams, And You terrify me from visions,
| ותבחר מחנק נפשי מות מעצמותי | 15 |
And my soul chooses strangling, Death rather than my bones.
| מאסתי לא-לעלם אחיה חדל ממני כי-הבל ימי | 16 |
I have wasted away—I do not live for all time. Cease from me, for my days [are] vanity.
| מה-אנוש כי תגדלנו וכי-תשית אליו לבך | 17 |
What [is] man that You magnify him? And that You set Your heart to him?
| ותפקדנו לבקרים לרגעים תבחננו | 18 |
And inspect him in the mornings, [And] in the evenings try him?
| כמה לא-תשעה ממני לא-תרפני עד-בלעי רקי | 19 |
How long do You not look from me? You do not desist until I swallow my spittle.
| חטאתי מה אפעל לך-- נצר האדם למה שמתני למפגע לך ואהיה עלי למשא | 20 |
I have sinned, what do I do to You, O watcher of man? Why have You set me for a mark to You, And I am for a burden to myself—and what?
| ומה לא-תשא פשעי-- ותעביר את-עוני כי-עתה לעפר אשכב ושחרתני ואינני | 21 |
You do not take away my transgression, And [do not] cause my iniquity to pass away, Because now, I lie down in dust, And You have sought me—and I am not!”
