< איוב 6 >
And Job answers and says:
לו--שקול ישקל כעשי והיתי (והותי) במאזנים ישאו-יחד | 2 |
“O that my provocation were thoroughly weighed, And my calamity in balances They would lift up together!
כי-עתה--מחול ימים יכבד על-כן דברי לעו | 3 |
For now it is heavier than the sands of the sea, Therefore my words have been rash.
כי חצי שדי עמדי--אשר חמתם שתה רוחי בעותי אלוה יערכוני | 4 |
For arrows of the Mighty [are] with me, Whose poison is drinking up my spirit. Terrors of God array themselves [for] me!
הינהק-פרא עלי-דשא אם יגעה-שור על-בלילו | 5 |
Does a wild donkey bray over tender grass? Does an ox low over his provender?
היאכל תפל מבלי-מלח אם-יש-טעם בריר חלמות | 6 |
Is an insipid thing eaten without salt? Is there sense in the drivel of dreams?
מאנה לנגוע נפשי המה כדוי לחמי | 7 |
My soul is refusing to touch! They [are] as my sickening food.
מי-יתן תבוא שאלתי ותקותי יתן אלוה | 8 |
O that my request may come, That God may grant my hope!
ויאל אלוה וידכאני יתר ידו ויבצעני | 9 |
That God would please—and bruise me, Loose His hand and cut me off!
ותהי-עוד נחמתי-- ואסלדה בחילה לא יחמול כי-לא כחדתי אמרי קדוש | 10 |
And yet it is my comfort (And I exult in pain—He does not spare), That I have not hidden The sayings of the Holy One.
מה-כחי כי-איחל ומה-קצי כי-אאריך נפשי | 11 |
What [is] my power that I should hope? And what [is] my end that I should prolong my life?
אם-כח אבנים כחי אם-בשרי נחוש | 12 |
Is my strength the strength of stones? Is my flesh bronze?
האם אין עזרתי בי ותשיה נדחה ממני | 13 |
Is my help not with me, And substance driven from me?
למס מרעהו חסד ויראת שדי יעזוב | 14 |
To a despiser of his friends [is] shame, And the fear of the Mighty he forsakes.
אחי בגדו כמו-נחל כאפיק נחלים יעברו | 15 |
My brothers have deceived as a brook, As a stream of brooks they pass away.
הקדרים מני-קרח עלימו יתעלם-שלג | 16 |
That are black because of ice, By them snow hides itself.
בעת יזרבו נצמתו בחמו נדעכו ממקומם | 17 |
By the time they are warm they have been cut off, By its being hot they have been Extinguished from their place.
ילפתו ארחות דרכם יעלו בתהו ויאבדו | 18 |
The paths turn aside of their way, They ascend into emptiness, and are lost.
הביטו ארחות תמא הליכת שבא קוו-למו | 19 |
Passengers of Tema looked expectingly, Travelers of Sheba hoped for them.
בשו כי-בטח באו עדיה ויחפרו | 20 |
They were ashamed that one has trusted, They have come to it and are confounded.
כי-עתה הייתם לא תראו חתת ותיראו | 21 |
Surely now you have become the same! You see a downfall, and are afraid.
הכי-אמרתי הבו לי ומכחכם שחדו בעדי | 22 |
Is it because I said, Give to me? And, By your power bribe for me?
ומלטוני מיד-צר ומיד עריצים תפדוני | 23 |
And, Deliver me from the hand of an adversary? And, Ransom me from the hand of terrible ones?
הורוני ואני אחריש ומה-שגיתי הבינו לי | 24 |
Show me, and I keep silent, And what I have erred, let me understand.
מה-נמרצו אמרי-ישר ומה-יוכיח הוכח מכם | 25 |
How powerful have been upright sayings, And what reproof from you reproves?
הלהוכח מלים תחשבו ולרוח אמרי נואש | 26 |
For reproof—do you reckon words? And for wind—sayings of the desperate?
אף-על-יתום תפילו ותכרו על-ריעכם | 27 |
You cause anger to fall on the fatherless, And are strange to your friend.
ועתה הואילו פנו-בי ועל-פניכם אם-אכזב | 28 |
And now, please, look on me, Even to your face do I lie?
שובו-נא אל-תהי עולה ושבי (ושבו) עוד צדקי-בה | 29 |
Please turn back, let it not be perverseness, Indeed, turn back again—my righteousness [is] in it.
היש-בלשוני עולה אם-חכי לא-יבין הוות | 30 |
Is there perverseness in my tongue? Does my palate not discern calamity?”