איוב 6
| ויען איוב ויאמר | 1 |
Odpovídaje pak Job, řekl:
| לו--שקול ישקל כעשי והיתי (והותי) במאזנים ישאו-יחד | 2 |
Ó kdyby pilně zváženo bylo hořekování mé, a bída má na váze aby spolu vyzdvižena byla.
| כי-עתה--מחול ימים יכבד על-כן דברי לעו | 3 |
Jistě že by se nad písek mořský těžší ukázala, pročež mi se i slov nedostává.
| כי חצי שדי עמדי--אשר חמתם שתה רוחי בעותי אלוה יערכוני | 4 |
Nebo střely Všemohoucího vězí ve mně, jejichž jed vysušil ducha mého, a hrůzy Boží bojují proti mně.
| הינהק-פרא עלי-דשא אם יגעה-שור על-בלילו | 5 |
Zdaliž řve divoký osel nad mladistvou travou? Řve-liž vůl nad picí svou?
| היאכל תפל מבלי-מלח אם-יש-טעם בריר חלמות | 6 |
Zdaliž jedí to, což neslaného jest, bez soli? Jest-liž chut v věci slzké?
| מאנה לנגוע נפשי המה כדוי לחמי | 7 |
Ach, kterýchž se ostýchala dotknouti duše má, ty jsou již bolesti těla mého.
| מי-יתן תבוא שאלתי ותקותי יתן אלוה | 8 |
Ó by se naplnila žádost má, a aby to, čehož očekávám, dal Bůh,
| ויאל אלוה וידכאני יתר ידו ויבצעני | 9 |
Totiž, aby se líbilo Bohu setříti mne, vztáhnouti ruku svou, a zahladiti mne.
| ותהי-עוד נחמתי-- ואסלדה בחילה לא יחמול כי-לא כחדתי אמרי קדוש | 10 |
Neboť mám ještě, čím bych se potěšoval, (ačkoli hořím bolestí, aniž mne Bůh co lituje), že jsem netajil řečí Nejsvětějšího.
| מה-כחי כי-איחל ומה-קצי כי-אאריך נפשי | 11 |
Nebo jaká jest síla má, abych potrvati mohl? Aneb jaký konec můj, abych prodlel života svého?
| אם-כח אבנים כחי אם-בשרי נחוש | 12 |
Zdali síla má jest síla kamenná? Zdali tělo mé ocelivé?
| האם אין עזרתי בי ותשיה נדחה ממני | 13 |
Zdaliž pak obrany mé není při mně? Aneb zdravý soud vzdálen jest ode mne,
| למס מרעהו חסד ויראת שדי יעזוב | 14 |
Proti tomu, jehož lítostivost k bližnímu mizí, a kterýž bázeň Všemohoucího opustil?
| אחי בגדו כמו-נחל כאפיק נחלים יעברו | 15 |
Bratří moji zmýlili mne jako potok, pominuli jako prudcí potokové,
| הקדרים מני-קרח עלימו יתעלם-שלג | 16 |
Kteříž kalní bývají od ledu, a v nichž se kryje sníh.
| בעת יזרבו נצמתו בחמו נדעכו ממקומם | 17 |
V čas horka vysychají; když sucho bývá, mizejí z místa svého.
| ילפתו ארחות דרכם יעלו בתהו ויאבדו | 18 |
Sem i tam roztěkají se od toku svého obecného, v nic se obracejí a hynou.
| הביטו ארחות תמא הליכת שבא קוו-למו | 19 |
To vidouce houfové jdoucích z Tema, zástupové Sabejských, jenž naději měli v nich,
| בשו כי-בטח באו עדיה ויחפרו | 20 |
Zastyděli se, že v nich doufali; nebo přišedše až k nim, oklamáni jsou.
| כי-עתה הייתם לא תראו חתת ותיראו | 21 |
Tak zajisté i vy byvše, ne jste; vidouce potření mé, děsíte se.
| הכי-אמרתי הבו לי ומכחכם שחדו בעדי | 22 |
Zdali jsem řekl: Přineste mi, aneb z zboží svého udělte darů pro mne?
| ומלטוני מיד-צר ומיד עריצים תפדוני | 23 |
Aneb: Vysvoboďte mne z ruky nepřítele, a z ruky násilníků vykupte mne?
| הורוני ואני אחריש ומה-שגיתי הבינו לי | 24 |
Poučte mne, a budu mlčeti, a v čem bych bloudil, poslužte mi k srozumění.
| מה-נמרצו אמרי-ישר ומה-יוכיח הוכח מכם | 25 |
Ó jak jsou pronikavé řeči upřímé! Ale co vzdělá obviňování vaše?
| הלהוכח מלים תחשבו ולרוח אמרי נואש | 26 |
Zdali jen z slov mne viniti myslíte, a převívati řeči choulostivého?
| אף-על-יתום תפילו ותכרו על-ריעכם | 27 |
Také i na sirotka se obořujete, anobrž jámu kopáte příteli svému.
| ועתה הואילו פנו-בי ועל-פניכם אם-אכזב | 28 |
A protož nyní chtějtež popatřiti na mne, a suďte, klamám-liť před oblíčejem vaším.
| שובו-נא אל-תהי עולה ושבי (ושבו) עוד צדקי-בה | 29 |
Napravte se, prosím, nechť není nepravostí; napravte se, pravím, a tak poznáte, žeť jest spravedlnost v té řeči mé.
| היש-בלשוני עולה אם-חכי לא-יבין הוות | 30 |
A jest-li na jazyku mém nepravost, neměl-liž bych, čitedlen býti bíd?
