איוב 32

1 וישבתו שלשת האנשים האלה-- מענות את-איוב כי הוא צדיק בעיניו

Als nun jene drei Männer es aufgegeben hatten, dem Hiob (darauf) zu antworten, daß er sich selbst für gerecht hielt,

2 ויחר אף אליהוא בן-ברכאל הבוזי-- ממשפחת-רם באיוב חרה אפו-- על-צדקו נפשו מאלהים

da entbrannte der Zorn des Busiters Elihu, des Sohnes Barachels, aus dem Geschlechte Ram. Gegen Hiob war er in Zorn geraten, weil dieser Gott gegenüber im Recht zu sein behauptete;

3 ובשלשת רעיו חרה אפו על אשר לא-מצאו מענה-- וירשיעו את-איוב

und gegen dessen drei Freunde war er deshalb in Zorn geraten, weil sie nicht die (rechte) Antwort gefunden hatten, um Hiob als schuldig zu erweisen.

4 ואליהו--חכה את-איוב בדברים כי זקנים-המה ממנו לימים

Elihu hatte aber mit einer Entgegnung an Hiob an sich gehalten, weil jene älter an Jahren waren als er.

5 וירא אליהוא--כי אין מענה בפי שלשת האנשים ויחר אפו

Als Elihu aber sah, daß im Munde der drei Männer keine Widerlegung sich fand, geriet er in Zorn.

6 ויען אליהוא בן ברכאל הבוזי-- ויאמר צעיר אני לימים ואתם ישישים על-כן זחלתי ואירא מחות דעי אתכם

So nahm denn der Busiter Elihu, der Sohn Barachels, das Wort und sagte: »Noch jung bin ich an Tagen, und ihr seid Greise; darum habe ich mich gescheut und an mich gehalten, euch mein Wissen kundzutun.

7 אמרתי ימים ידברו ורב שנים ידיעו חכמה

Ich dachte: ›Das Alter mag reden und die Menge der Jahre Weisheit an den Tag legen!‹

8 אכן רוח-היא באנוש ונשמת שדי תבינם

Jedoch der Geist ist es in den Menschen und der Hauch des Allmächtigen, der ihnen Einsicht verleiht.

9 לא-רבים יחכמו וזקנים יבינו משפט

Nicht die Bejahrten sind die weisesten, und nicht die Greise (an sich) verstehen sich auf das, was Recht ist.

10 לכן אמרתי שמעה-לי אחוה דעי אף-אני

Darum sage ich: ›Hört mir zu! Laßt auch mich mein Wissen euch kundtun.‹

11 הן הוחלתי לדבריכם--אזין עד-תבונתיכם עד-תחקרון מלין

Seht, ich habe auf eure Reden geharrt, habe nach einsichtigen Darlegungen von euch hingehorcht, bis ihr die rechten Worte ausfindig machen würdet,

12 ועדיכם אתבונן והנה אין לאיוב מוכיח--עונה אמריו מכם

ja, ich habe aufmerksam auf euch achtgegeben; doch seht: keiner hat Hiob widerlegt, keiner von euch auf seine Reden die (rechte) Antwort gegeben.

13 פן-תאמרו מצאנו חכמה אל ידפנו לא-איש

Wendet nur nicht ein: ›Wir sind (bei ihm) auf Weisheit gestoßen: nur Gott kann ihn aus dem Felde schlagen, nicht ein Mensch!‹

14 ולא-ערך אלי מלין ובאמריכם לא אשיבנו

Gegen mich hat er ja noch keine Beweisgründe ins Treffen geführt, und nicht mit euren Reden werde ich ihm entgegentreten.«

15 חתו לא-ענו עוד העתיקו מהם מלים

»Bestürzt stehen sie da, finden keine Antwort mehr; die Worte sind ihnen ausgegangen!

16 והוחלתי כי-לא ידברו כי עמדו לא-ענו עוד

Und da sollte ich warten, weil sie nicht mehr reden, weil sie dastehen, ohne zu antworten?

17 אענה אף-אני חלקי אחוה דעי אף-אני

Nein, auch ich will mein Teil erwidern, auch ich will mein Wissen kundtun!

18 כי מלתי מלים הציקתני רוח בטני

Denn voll bin ich von Worten; der Geist drängt und beengt mich in meinem Inneren, zu reden.

19 הנה-בטני--כיין לא-יפתח כאבות חדשים יבקע

Seht, meiner Brust geht es wie dem Wein, dem man nicht Luft schafft: sie droht zu bersten wie neugefüllte Schläuche.

20 אדברה וירוח-לי אפתח שפתי ואענה

Reden will ich, um mir Luft zu schaffen, will meine Lippen auftun und entgegnen!

21 אל-נא אשא פני-איש ואל-אדם לא אכנה

Ich will dabei für niemand Partei nehmen und keinem Menschen zu Gefallen reden;

22 כי לא ידעתי אכנה כמעט ישאני עשני

denn ich verstehe mich nicht darauf, zu Gefallen zu reden: gar bald würde mein Schöpfer mich sonst hinwegraffen.«